ככלל, אירופה משתמשת בתקן ברור לשיקום בטון, שמגדיר את סוגי החומרים שאיתם ניתן לעבוד, לפי חוזק ההידבקות, עמידות בפני הכלורידים וחומרים מעכבי קורוזיה. חומרים אלו מסווגים לפי רמה, מ-R1 ועד R4. התקן האירופי קובע כי שיקום מבני בטון שנמצאים במרחק של 1 ק"מ אווירי מקו החוף חייב להיעשות עם חומרים מסוג R4. בימים אלה מכון התקנים הישראלי בוחן את האפשרות לאמץ את התקן האירופי, אבל בחברת טמבור לא מחכים לתקן החדש.
"אנחנו הנציגים הבלעדיים של חטיבת חומרי הבניה של BASF, מהחברות הגדולות בעולם בתחום, ופועלים לפי התקן האירופי", אומר גרינבלום. "החומרים האלה מאפשרים לנו לשקם מבנים בטוניים מהמסד ועד הטפחות".
כדי לשקם בטון, יש להסיר את הבטון הפגוע ולחשוף את הברזלים במלוא היקפים. אחר כך יש לשפשף את הברזלים ולהסיר מהם את החלודה, וכן לנקות אותם עם מברשת פלדה או דיסק.
"ואז אנחנו נכנסים עם החומרים: טורו סטרקצ'ורייט 100, חומר שמתאים במיוחד לאקלים הים תיכוני שלנו, וניתן ליישם אותו מעובי של 5 מ"מ ועד 40 מ"מ. את החומר אפשר ליישם ידנית, או, כמו בגן יעקב, בהתזה. כשיש צורך לשקם עובי רב יותר יש לנו את הטורו סטרקצ'ורייט 300. בסופו של השיקום טמבור מציעה את שלל מוצרי הגמר שלה: טמגלס, צבעים פוליאוריתנים או S900, אם רוצים להישאר עם בטון אדריכלי חשוף. על ידי שימוש בחומרים אלה אנחנו מבטיחים את חיי המבנה לעוד שנים רבות".
