בחלל הפתוח שעיצבו השתיים הצבעים הלבנים והשחורים משמשים כ״אתנחתא מוזיקלית״, ולכל אחד מהאזורים תפקיד משלו; בו בזמן הם מחוברים אחד לשני. ״משמעות הדבר היא שהמטבח לא יכול להתקיים בלי חדר האוכל או הסלון: כמו בטבע, הכל מחובר ולא יכול להתקיים בלי שכל החלקים קשורים זה לזה״, הן מוסיפות. כך, על ידי ״הריקוד״ הצבעוני שהן יוצרות בחלל, הן שואפות ליצור הרמוניה בין הגוף והנפש, ומקוות למצוא את היזם שיגרום לחלום שלהן להפוך למציאות. ״זה יהיה נהדר לקבל את ההזדמנות, אבל זו לא הייתה המטרה במקרה זה״, הן מסכמות. ״פשוט רצינו להתנסות בצורות ובצבעים ולבדוק את השפעתם הפוטנציאלית על בני אדם״.