כל חזית חופתה בסוג אחר של אריח קרמי, שייצג תקופה אחרת של ההיסטוריה של הקרמיקה - החל ממוטיבים איסלמיים שאפשר למצוא במסגדים, דרך אריחים שמאפיינים את האסתטיקה של תחנות הרכבת התחתית בלונדון של שנות ה־70, ועד לאריחים עכשוויים שאפשר למצוא במסעדות ובבארים אופנתיים בשנים האחרונות.
גאומטריה צבעונית ונועזת על מצע הנאה צרופה
מיצב אדריכלי צבעוני ומפתיע קיבל את פני המבקרים בכניסה ליריד Designjunction, במהלך שבוע העיצוב של לונדון שהתקיים בחודש ספטמבר האחרון. תחת השם Gateways הציג המעצב הבריטי הצעיר אדם נתניאל־פורמן (Adam Nathaniel Furman) - בשיתוף ארגוןTurkceramics, המקדם את תעשיית הקרמיקה הטורקית ברחבי העולם - ארבעה מבנים בצורת קשתות בגודל של 44 מטרים, שחופו בעבודת פסיפס של אריחים קרמיים צבעוניים.
המיצב המשיך את העיסוק של נתניאל־פורמן באסתטיקה פוסט־מודרניסטית, שמשלבת בין הדמיון האישי שלו לטרנדים שעושים שימוש בצבעים מנוגדים ובצורות גיאומטריות נועזות, והיווה הזדמנות להציג לקהל כיצד אפשר להשתמש באריחים ובצבע בקנה מידה אדריכלי. ״יש אנשים שחושבים על אריחים כעל משהו שמתאים רק לחדרי אמבטיה או למטבחים״, הוא אומר, ״אבל יש לתעשייה הזו מסורת ותיקה ונפלאה של שימוש במבנים מונומנטליים. בעבודתי אני משתדל לשלב ולאזן בין הנאה, צבע ושמחה, לבין הכנסת מימד ביקורתי ומעמיק בפרויקטים שאני מעורב בהם״.
דוגמה נוספת לשפה היחודית של נתניאל־פורמן אפשר היה למצוא גם בשבוע העיצוב של מילאנו בשנה שעברה, כשהציג בגלריית Camp Design את תערוכת היחיד הראשונה שלו, Four Characters in the First Act. התערוכה כללה ארבעה פריטי ריהוט שעירבו השראות מאיטליה, מקוריאה, מבאלי, מתאילנד ומסין, על בסיס מסעות היסטוריים, והיוו את ״הביטוי האולטימטיבי לרצון לנסוע, לפגוש אנשים וליצור דברים חדשים ומרתקים״.
