רואים רחוק רואים שקוף (וצבעוני)
מתחם צ׳יל־אאוט של פסטיבל מוזיקה במוסקבה נבנה מצינורות פלסטיק בשלל צבעי הקשת. התוצאה מזכירה מסך טלוויזיה מרצד עם אנימציית גיף צבעונית ומפוקסלת שרק מחכה לזוז
קרדיט לצילומים: Ilia Ivanov
בשנים האחרונות הבינו המארגנים של פסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם, שהמוזיקה והליינאפ של המופעים הם אמנם הבסיס לחוויה, אבל הם לא תמיד מספיקים כדי למשוך את הקהל, ודאי לא את אלו שרוצים להעלות את התמונה האחת לאינסטגרם שתגרוף הרבה לייקים. דוגמה טובה לכך היא מתחם הצ׳יל אאוט שתכנן משרד האדריכלים ״פרויקט אחד עשר״ (Project Eleven) בעבור פסטיבל מוזיקה, שאורגן על ידי יזמית נדל״ן ברוסיה במוסקבה.
הביתן, שנבנה על שטח של 400 מ״ר, מוקם באחד האזורים הצפופים של הפסטיבל, בין מתחם המזון לבמה המרכזית. כוונת האדריכלים הייתה לתת פרשנות חדשה לחדר המגורים כמקום משותף לתקשורת ולפעילות. הקירות השקופים למחצה נבנו מצינורות פלסטיק בשלל צבעי הקשת, והפנים שלו חולק ל״חדרים״ בגדלים משתנים, שנתחמו במסגרות מתכת לבנות וצינורות הפלסטיק. בתוך החדרים הונחו כורסאות, כיסאות נוח ושולחנות קפה. התוצאה שילבה בין תחושה אינטימית לשקיפות, שאפשרה למבקרים לראות מה קורה באזורים אחרים של הפסטיבל ואפילו לצפות במופע על הבמה המרכזית, מבלי לעזוב את המתחם.
במבט מרחוק, הסגנון האדריכלי של הביתן הזכיר קלאסיקות אדריכליות מודרניסטיות מהמאה ה־20, כמו בית הזכוכית של פיליפ ג׳ונסון או ביתו של מיס ואן דר רוהה, עם הרהיטים בהשראת העיצובים האיקוניים של מרסל ברויאר ולה קורבוזייה. מבחינה צבעונית, אף על פי שהצבעים החמים רוכזו ברובם במחצית אחת של המתחם, והקרים בשנייה, המקטעים הלא אחידים של צינורות הפלסטיק והפיזור הצבעוני יוצא הדופן יצרו מראה דינמי ואקספרסיבי. כך, לרגעים המבנה הזכיר מסך טלוויזיה צבעוני עם אנימציית גיף מפוקסלת וצבעונית שמחכה לזוז בכל רגע, ולפרקים מנסרת זכוכית שמחכה לרגע שבו קרן האור תהפוך לקשת מרהיבה.
