בהקשר המקומי שלנו, אנחנו יודעים שהישראלים אוהבים תחושת אור ומרחב. הישראלים אוהבים לפתוח את כל החלונות. ולכן הישראלים צובעים בלבן. הלבן הוא תמצית הישראליות: מצד אחד קירות נקיים, מינימליסטיים וישירים, חפים מכל הצטעצעות וניקור עיניים – ומצד שני עוצמה, התחדשות ותנופה ברוח המודרניזם.
לבן על לבן – קלאסיקה נצחית או ברירת מחדל?
הלבן מעורר בנו תחושה של קדושה, של ניקיון ושל התחלות חדשות. הלבן הוא נצחי, ולמרות זאת הוא חוזר לקדמת בימת העיצוב והאדריכלות בשנים האחרונות כתרופה לכל ההמולה מסביב. אבל כדי שהלבן ימשיך לרגש אותנו, כדי שהלבן ימשיך לנסוך בנו קדושה, צריך לדעת איך להשתמש בו.
"על לבן רואים כל רבב, כל לכלוך וכתם", אומרת אדריכלית ניבה יחיאב, מנהלת טמבור אדריכלים. "בגלל זה אנחנו קושרים אותו פסיכולוגית לקדושה, להתחלות חדשות ולשלווה. ובאמת בשנים האחרונות אנחנו רואים חזרה ללבן הנקי, הצחור. אנשים מחפשים לעשות mute לכל הרעשים והרחשים של העולם החיצון, אנשים מחפשים ללכת על המוכר במקום על אופנות, למצוא את המקום הבטוח שלהם בעולם של חוסר ביטחון כלכלי וחברתי".
אך לצד ההידור והקלאסיות שבו, סתם לבן הוא צבע צפוי, משעמם וחד גוני. אז איך פוסעים על הקו הדק שבין צפוי לקלאסי, פשוט לפשטני? לניבה יש שתי עצות.
"צריך להבין שהלבן אינו פרש בודד, הוא הבסיס למשפחה שלמה של גוונים וטקסטורות. קיימים גוונים רבים של הלבן, חלקם כהים יותר וחלקם דווקא רכים ומתקתקים בזכות שילובים עם גווני ורוד. כדי שלא ישעמם לנו בלב, מומלץ לשחק עם הגוונים – לצבוע חלל אחד, או אפילו קיר אחד, בלבן רך או קשה יותר, ton sur ton, טון על טון".
"אפשרות אחרת למשחק היא לצבוע את כל החללים באותו גוון של לבן, אבל לשחק עם הטקסטורות השונות. ככה נוכל ליהנות מכל העולמות: גם פשוט וקלאסי, גם מקורי ומרגש. חשוב לזכור שכל חומר מגיב אחרת לפיגמנט הלבן, ואם רוצים לעצב מספר חללים בגוון אחד של לבן צריך להתאים את הלבנים כדי למנוע צרימות. אותו צבע לבן ייראה אחרת על הקיר, על רהיט עץ ועל מסגרת מתכת. מומלץ לערוך לוח חומרים ולבדוק את הגוונים מבעוד מועד".
