מדינת ישראל, דרך מכון התקנים, הוציאה לאחרונה את דירקטיבה 2016, סדרת הנחיות שבעצם מקשיחה את הקריטריונים לקבלת תו תקן ירוק. בחברת טמבור החליטו שלא להוריד את תו התקן מהמוצרים שלה, אלא לשנות הרכבים של מוצרים על מנת שיעמדו בתקנים החדשים. ככלל, שתי הדירקטיבות החדשות, שניתנו ב-2014 וב-2016, מציבות רף חדש לנדיפות גזים שמייצרים אפקט חממה ממוצרי צבע הכוללים צבעים לעץ, למתכת ולקירות.
מה זה כחול לבן מבפנים וירוק מבחוץ?
בישראל קל לטמון את הראש בחול. המדינה מתמהמהת, ואילו הלקוחות לא ממש מתעקשים על בנייה ירוקה, על ניהול סביבתי או על ייצור מקומי. אבל כמו כל מהפכה, גם המהפכה הירוקה זקוקה לסוכני שינוי: האדריכלים, המעצבים וחברות הצבע ומוצרי הבנייה.
"כל העולם מתקדם לכיוון הירוק, וישראל עדיין מאחורה", אומרת ניבה יחיאב, מנהלת תחום אדריכלים בטמבור. "הסיבה העיקרית לכך היא שבחו"ל הלקוחות מבקשים לקנות מוצרים בעלי תו ירוק. בישראל זה עוד לא קורה. אף אחד לא ניגש לחנות למוצרי בנייה ומבקש צבע על בסיס לא נדיף. וזה בסדר, כי לטווח הארוך אנשי החזון הם האדריכלים והמעצבים. הם סוכני השינוי שלנו, הם התקווה שלנו לחנך את הציבור לחשוב על בנייה ירוקה ובת קיימא. אנחנו מאמינים בהם".
"צריך להבין שלא מדובר ב'מס ירוק'", מסבירה יחיאב. "המדינה אינה באה ודורשת מחברות הצבע להחזיק בתו הירוק. ובכל זאת אנחנו בטמבור אימצנו את התו החדש, למרות שהוא עולה לנו כסף, גם מול מכון התקנים וגם ברמת המוצר עצמו. אנחנו אמנם לא יכולים, טכנית, להעניק תו ירוק לכל המוצרים שלנו, אבל אנחנו גאים לומר שמרבית המכירות של טמבור היום נמכרות עם התו הירוק החדש, ושטמבור היא החברה שמציעה היום את סל המוצרים הרחב ביותר בתחום המוצרים הידידותיים לסביבה".
בנוסף, אומרת יחיאב, גם האחריות לתהליכי הייצור מוטלת עלינו. "גם בתהליכי הייצור חשוב לצמצם את הפליטות במפעל הגבס החדש של טמבור יש יכולת מחזור מלאה של המוצר הסופי. אנחנו מוציאים גבס לשוק, ואז גורסים אותו ומייצרים אותו מחדש במאת האחוזים, וכל זה ללא פסולת. לכן טמבור מקבלת כל שנה את תו הניהול הסביבתי וניהול האיכות. וירוק זה גם כחול-לבן. אנחנו מייצרים את כל המוצרים שלנו בייצור מקומי, כך שהאדריכלי והמעצב יודע שבכל אחד משלבי הייצור נשמרו זכויות העובדים. אנחנו לא מייצרים בסין, גם כדי לספק מקומות עבודה לישראלים, וגם כדי להפחית את פליטת הפחמן של שינוע המוצרים".
