"זאת דרישה שבאה מהשטח", מספרת האדריכלית ניבה יחיאב, העומדת בראש מחלקת טמבור אדריכלים. "אדריכלים ומעצבים תמיד מחפשים חידושים, ואחרי שנים של קירות חיצוניים גסים ומחוספסים, שהעניקו לבית מראה כפרי ואותנטי, היום הדרישה היא לדרך האמצע והמלך: קירות חיצוניים שהם לא מחוספסים לגמרי, אבל גם לא חלקים לגמרי כמו קירות הפנים. טקסטורה שהיא לא אטומה, אבל גם לא גסה ופרועה. משהו בין הטבעי לתעשייתי, בין הכפר לעיר. הרי רובנו חיים בסביבה שהיא גם כפרית וגם עירונית".
והמגמה הזו אינה מגמה ישראלית בלבד. בכל העולם אנחנו רואים מגמות עיצוביות, סביבתיות ותרבותיות של חזרה אל העיר ואל הקירות החלקים יותר, כמו הבטון שעושה עכשיו קאמבק מרשים. בקירות חיצוניים זה בא לידי ביטוי ברצון לקבל מראה חלק, שהוא עדיין בעל טקסטורה ו"גוף".
יוצאים החוצה: המראה החדש של קירות החוץ כבר כאן והוא מעודן וחלק במיוחד
יותר ויותר מעצבים ואדריכלים רוצים לשדר חיים על התפר שבין הכפר לעיר: לא חלק לגמרי, אבל גם לא מחוספס מדי. אם עד לפני מספר שנים האופנה הייתה טקסטורה גסה במראה שריטות דקיקות, המגמה השלטת היום בתחום הטיח החיצוני – או בשמו המקצועי "שליכט אקרילי" – היא גימורים חלקים ומעודנים יותר. חזרה לעיר?