לבסוף, העיקרון השלישי והבולט לעין היה שימוש נרחב במשטחי צבע, ״מכיוון שתמיד הערצנו את השימוש בצבע במקסיקו, וכהוקרה ומחווה למורשת המקומית״. שורה של קירות שמצטלבים במרכז הבית ויוצאים אל החלל החיצוני, יוצרים משטחים גדולים המתפקדים כאלמנטים עצמאיים, שמטשטשים את ההבחנה בין פנים וחוץ.
הצבע ממשיך להיות דומיננטי גם בחללים הפנימיים של הבית ומעניק לכל חלל אופי יחודי, תוך שימוש בטפטים מלאי חיים, באריחים מקסיקניים עם דפוסים גיאומטריים ובשטיחים צבעוניים.
אלמנטים מעגליים מרפיה, שניצבים בכניסה למסעדה, מייצגים את הכובעים הנמצאים בשימוש בזמן קטיף האורז בארץ השמש העולה; כעת הם מתמזגים בצורה ייחודית עם אריחי הפסיפס הצבעוניים והצמחייה הטרופית. בר המסעדה עוצב אף הוא בהשפעת שתי המדינות, עם מסורת העץ היפנית והמסורתית ודפוסי הצבע של העיצוב הברזילאי משנות ה־70.