בונים מחדש את חנות הדגל: מצרכנות לחינוך

קהילות של צרכנים

סדנאות החינם הוותיקות שמפעילה ענקית הטכנולוגיה אפל בחנויות הדגל שלה היא דוגמא טובה לשילוב בין חינוך לקמעונאות: אפל מדריכה את לקוחותיה כיצד יש להשתמש במוצריה, מה שמבסס קשר ארוך שנים בינה לבין הצרכן.
אבל יש הרבה יותר יתרונות פוטנציאליים בחינוך, גם מעבר להדרכה על מוצרים ספציפיים: על ידי מתן השראה לקהילות של צרכנים, קמעונאים יכולים לחדור לקבוצות של צרכנים בעלי צרכים ואמונות דומים ולטעת בהם נאמנות למותג.
האסטרטגיה הזו כבר הפכה לגורם מפתח במותגי ספורט. סדנאות בתוך החנות ואימונים מחוץ לחנות כבר משנים את מערכת היחסים הוותיקה בין הקמעונאי לצרכן – מיחסים של צרכן/מותג ליחסים של תלמיד/מורה, יחסים שמחזקים את נאמנות הצרכן למותג.
כך, למשל, בינואר השנה פתחה נייק את "מרכז האימונים נייק" בשיקגו: בקומה הראשונה מוכרים מוצרים, בקומה השנייה מתרגלים יוגה וכושר – בחינם. יצוין כי אין חובה ללבוש מוצרי נייק כדי להשתתף בשיעור.
ואילו מותג הריצה והיוגה Lululemon הוא חלוץ הקמעונאות המחנכת בקנדה. Lululemon מציעה אימוני כושר בתוך החנויות – ואפילו הכריזה על מרתון עצמאי של המותג, שיערך באוגוסט 2013. מאמנים מקצועיים יעבדו ילוו לקוחות במטרה לשפר את תוצאת הריצה שלהם לקראת המרוץ הגדול.
אבל הטרנד הזה לא עוצר בריצה ובספורט. קחו למשל את חנות הכולבו הלונדונית Liberty, שפתחה בית ספר לתפירה במטרה להתחבב על קבוצות מקומיות של תופרים – ועם הזמן לייסד קבוצות חדשות, שיהיו מזוהות לגמרי עם המותג שלה.

גם הצרכן הוא יצרן

הצרכן המודרני, שהמהפכה הדיגיטלית מאפשרת לו להבין את תהליך הייצור לפרטיו, מצפה מהמותג להכיר גם ביצירתיות שלו עצמו. וקמעונאים שמבינים איך לתדלק את רעבונם של הלקוחות ללמוד מקצוע או תחביב חדש – מבינים איך למשוך אותם שוב ושוב למותג הבית.
וזו בדיוק שיטת הפעולה של מותג מכונות התפירה ההודי Usha Janome, שפתח סדנת תפירה יצירתית וגלריית תצוגה הרחק מהרעש הצרכני של מומבאי. הצוות מורכב מבוגרי מגמות אופנה, שמלמדים את הצרכנים להפוך ליצרנים – עם מכונות Usha Janome, כמובן.
דוגמאות נוספות אפשר למצוא בפרויקט בית הספר לבישול של חברת המזון הגרמנית Coldeampf’s&Company בברלין, או בסדנאות האיפור הלונדוניות של מותג הקוסמטיקה היפנית Nars. בסופו של יום לימודים ארוך, התוצאה ניכרת בתלמיד – ובקופה.

חינוך בנקודת המכירה

חינוך הצרכן לאיכויות ויתרונות המוצר יכול לעלות את קרנו – ואת מחירו – אך רק בתנאי שהקונה מרגיש שהמידע שהוקנה לו אכן שימושי.
"חינוך עובד היטב, אבל רק כשהוא מלווה במוצר – ורק כאשר הקשר בין השיעור למוצר מובהק", אומר ויליאם וודהאמס, מנכ"ל Mission PR, שלקוחותיה כוללים מותגים כנוקיה ו-Victoria’s Secret.
שימוש נכון בחינוך עושה מותג הטיפוח הצרפתי Sephora, שזיהה בורות צרכנית אצל לקוחותיו החדשים בשנחאי. מאחר שמוצרים קוסמטיים היו אסורים לשימוש בסין לאורך רוב המאה ה-20, המותג הצרפתי אפליקציית קוסמטיקה ופתח קיוסק iPad ששואל את הלקוחות שאלות על הרגלי הטיפוח שלהם – ואז מציע להם הצעות צרכניות בהתאמה אישית. והכל, כמובן, בצמוד לנקודת המכירה.

תמונות באדיבות אתר stylus

הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה, מָחָר אֲנִי יָם

לשחק בחלל כמו בלגו

מעצבים כמו אדוארד אוגוסטה ושין אצומי מובילים בשנים האחרונות מהלך של רהיטים היברידיים – רהיטים ש"משחק" בהם יכול לשנות את כל אופי החלל מן היסוד. דוגמא טובה לכך היא "הבית ההיברידי" של אוגוסטה בלוס אנג'לס: שורה של מדפי ספרים אינה אלא מיני אמפיתטרון, שמתפקדת גם כחלל אחסון וגם כחלל לישיבות – אינטימיות או המוניות. "משרדים צריכים להתייחס לעובדים שלהם כאל מבוגרים", אומר אוגוסטה. "אסור לכבול אותם לשולחנות שלהם".

איך בונים מחלקה אד-הוק עד מחר

במשרד הארכיטקטים הבריטי Jump Studios בוודאי יסכימו עם אוגוסטה על הצורך להתייחס לעובדים כאל מבוגרים חופשיים. המשרד, שמתמחה במשרדים מודולאריים, השלים לאחרונה את בנייתם של משרדי ענקית החיפוש גוגל במזרח לונדון. "אנחנו עדים לשינוי באופי העבודה", אומר סיימון ג'ורדן, מנהל הפרויקט. "מעבודה במחלקות מובנות לעבודה בצוותים, שמתחברים אד-הוק סביב יוזמה אחת לרגע אחד – ואז מתפזרים". לכן ב"קמפוס גוגל" החדש, התריסים הם אלה שמחלקים או פותחים את חלל העבודה, הכל לפי הצורך והיוזמה של העובדים, כלומר – מלמטה.

כשהחלון חכם מהארכיטקט שלו

אבל למה לדחוף ולהזיז רהיטים בתוך החלל כשהחלל עצמו יכול לזוז – או לפחות להיראות כזז? חברת ABI (Adaptive Building Initiative) מובילה דור חדש של גמישות עיצובית, כזה שיכול להגיב בזמן אמת לשינויים פנימיים בחברה. בין היתר, ABI מציעה חלון ראווה "חכם", הדומה לכוורת דבורים, שמקרין דפוסים גרפיים. הדפוסים האלה נעים משקיפות גמורה לפרטיות מוחלטת, מה שמאפשר ליצור ולבטל חציצות ומחיצות בלחיצת כפתור.

הישרדות בסטייל: בתים שהם גם מקלטים

דלתות סתרים – כבר לא רק בשביל הכיף

"אנחנו בהחלט מזהים עלייה במספר האנשים שבאים אלינו מתוך צורך להגן על חפצי ערך ועל בני משפחה", אומר סטיב האמבל, מייסד קבוצת Creative Home Engineering המתמחה בכספות מוסתרות, חלקן בגישה ביומטרית. "עד לפני שנתיים, שני שליש מהמעברים הסודיים שלנו נבנו בעיקר בשביל הכיף. כיום, כ-75% מהלקוחות שלנו דורשים כספות ומקלטים בטוחים, שלא ימשכו תשומת לב באופן שבו סתם כספת ודלת מושכות".

כמו צב בשריונו

לאחרונה השלים משרד הארכיטקטים הבריטי Paul Archer Design את בנייתו של בית כפרי בדרום אנגליה, ש"יודע" להפוך את עצמו מבית קיט מרהיב למקלט של ממש – והכל בלחיצת כפתור. באמצעות מערכת של תריסים ופאנלים ממונעים, הבית מתחפר כמו צב בשריונו עם רדת החשכה, בשעה שהוא ריק או לפי רצון בעליו. בנוסף, הבית החכם הזה "מוסווה" על ידי מערכת של מראות. "לא סביר להניח שמישהו יפספס את הבית", מסביר הארכיטקט פול ארצ'ר, "אבל ההסוואה עוזרת – במיוחד אם אתה מותקף מהאוויר!"

עיר מקלט

לא פחות מרשים הוא "הבית הבטוח", שהושלם לאחרונה בפאתי ורשה על ידי המשרד הפולני KWK Promes. הבית הקובייתי הזה, שדומה במראהו לגלרית אמנות מודרנית, עשוי כמעט כולו מבטון. כשדיירי הבית סוגרים את דלתות וחלונות הבטון האוטומטיים, לא נותרת בו אף פירצה אחת. אך כשהם פותחים את פתחיו, הוא הופך בתוך מספר דקות לחלל פתוח ומאור.

עם הראש מעל המים

בעשור האחרון היינו עדים לשורה של רעידות אדמה, צונאמיים והוריקנים שהמיטו אסונות ברחבי העולם. ב-2011 חשפה חברת F9 Productions האמריקאית את "הבית המוצף" – אב-טיפוס לבית ששומר על הראש מעל המים, גם במקרים קיצוניים של הצפה. איזורי המחייה ושקעי החשמל מוגבהים עוד יותר, כדי להקטין את נזקי ההצפה ככל האפשר. גם משרדי האדריכלים Baca Architects ו-Site-Specific משכללים בימים אלה בתים אמפיביים, שיהיה ניתן להרימם מהקרקע בשעת חירום. למקרים קיצוניים במיוחד, השלים המשרד היפני Endo Shuhei מרכז צונאמי באוסקה. במיוחד בולט הניגוד בין קירות הפלדה של המרכז, שבמקרה הצורך יעמדו גם בלחץ מים קיצוני מאוד, לגינת הגג האלגנטית.

כריות אוויר לבניינים

חוששים מרעידת אדמה? לסטודיו היפני Air Danshi יש פתרון בדיוק בשבילכם: כריות אוויר שיתנפחו, לפי הוראתם של חיישנים ססמוגרפיים, בזמן רעש אדמה וירימו את הבית 3 ס"מ באוויר. עד כה, הותקנה המערכת ב-88 בתים רחבי יפן.

תחבורה מעוצבת לעילא

ילדים צועקים ברכבת

בשנה שעברה נתבקשה פסיכולוגית הילדים אמה קני למצוא פתרון משפחתי לעתיד הקרונות של חברת הרכבות הלאומית הבריטית British Rail. הקונספט החדשני של קני כולל חלוקה לשלושה איזורים נפרדים: משחקייה לילדים, חלל אינטראקטיבי לבני נוער וקרון שמאפשר להורים להשקיף על הנעשה. "המשחק", מסבירה קני, "הוא חיוני להפחת חיים חדשים לזירה מסורתית מאוד". דגש דומה על משחק שם מעצב התחבורה היפני איג'י מיטוקה כשניגש לתכנן את קרון "אסו בוי" עבור חברת הרכבות Kyushu Railway. "אסו בוי" כולל משחקייה, בית קפה וספרייה.

מהרכבת הקלה לרכבת – תוך כדי נסיעה

Moving Platforms, הרעיון התחבורתי החדש מבית הסטודיו הבריטי Priestmangoode, מציע חזון עתידני שיאפשר לנוסעים להחליף מסלולים בין הרכבת הקלה לרכבת – תוך כדי הנסיעה. "אנחנו צריכים לנוע ברשת הרכבות באותו אופן כפי שאנו נעים ומתקשרים ברשת האינטרנט", אומר ניק גודה. גם אדם ווייט מ-Factory Design הלונדוני מאמין שקישוריות היא המפתח לעתיד. עד כדי כך, שווייט והסטודיו שלו מפתחים תאי נסיעה אישיים שיתחברו ויתנתקו מהמסילה לפי רצון הנוסע.

חזרה לימי הזוהר

במרץ השנה השיקה חברת התעופה Hong Kong Airlines את מועדון האיירבוס החדש שלה: צי מטוסים המיועד לנוסעי מחלקת עסקים בלבד ומעוצב כמועדוני הנוסעים בשדות התעופה. באותו הזמן ממש השיקה Virgin Atlantic את העיצוב החדש שלה למחלקות הראשונות. כבר לא מדובר רק במושבים מרווחים יותר – המחלקות החדשות של Virgin Atlantic טובלות באור אדום ומתהדרות בתואר "הבר הארוך בשמיים". עם יותר מ-1,000 נברשות סברוסקי, החלל מזכיר מועדון לילה יותר מאשר מטוס.

מותגים באוויר

ג'יימס אקטון מסוכנות המיתוג הבריטית The Brand Nursery סבור כי עם כל הכבוד לחללים עתידניים – הדרך הנכונה לפנות לקהל הצרכנים מצויה בפרטים הקטנים. איך? עם מושבים של מותג היוקרה האיטלקי פראדה, למשל. דרך נוספת למתג את חברת התעופה היא על ידי שיתוף פעולה עם מעצבים נודעים מאותה מדינת לאום, שמשלב עיצוב מודרני עם מחויבות למורשת התרבותית הלאומית. כך, חברת התעופה KLM החתימה את הארכיטקט ההולנדי מרסל וונדרס והמעצב ההולנדי הלה יונגריוס שיתכננו עבורה את מחלקות הנוסעים ומחלקות העסקים החדשות, שיושקו בתחילת יוני 2013.

מיתוג שקט: הטרנד הרועש בעיצוב

עייפות הלוגו

עייפתם מלוגואים? אתם לא לבד. מותג היוקרה הצרפתי לואי ויטון הודיע במרץ השנה שהלוגו המפורסם שלו לא יופיעו על קולקציית סתיו/חורף 2013. המהלך הזה משקף היטב את המדיניות החדשה בחברה, שסובלת מירידה בהכנסות, להתמקד פחות מחנויות דגל חדשות ויותר בחומרים עצמם.
מהלך זה מהדהד מהלך דומה של בית האופנה גוצ'י, שגם כן עובר למוצרים חפים מלוגו. ב-2010, פרנסואה-הנרי פינולה, מנכ"ל קבוצת PPR של גוצ'י, הודיע על "תפיסה חדשה של יוקרה, מעודנת ומתוחכמת יותר". בהצהרה ב-2010, תיארה קבוצת PPR את האסטרטגיה השיווקית שלה כ"ניסיון למצוא איזון חדש בין מוצרים עם לוגו למוצרים בלי לוגו".
"מותגי יוקרה בוחרים להיות יותר דיסקרטיים היום", מסביר טום בוסאנקווט מחברת אריזות היוקרה הבריטית Wrapology, "ולמתג את עצמם דרך האיכות והגימור של המוצר עצמו. הדגש עובר מהלוגו הגדול לפרטים הקטנים, לחומרים עצמם".

מניקוי רעלים לניקוי מותגים: הצרכן מעוניין במעט שקט

טרנד חדש מציע לצרכנים חללים שקטים בתוך החנויות, המוקדשים להירגעות. ההיגיון הכלכלי מאחורי הצעד הטרנד הזה הוא שצרכן יטה להישאר זמן ממושך יותר בחנות עם חלל שקט מאשר בחנות עם בית קפה או בר – שגם שם הקופות מצלצלות לו באוזן.
כך, למשל, בינואר השנה השיק הקניון הלונדוני Selfridges את הקמפיין "בלי רעש": חנות פופ-אפ למוצרים בלי לוגואים ומקלט לצרכנים בתוך החנות שנקרא "חדר הדממה". לדברי הארט דירקטור של Selfridges אלנה ווסטון, זוהי הזדמנות עבור מותגים "להציע לצרכנים רגע של שלווה בעולם שמלא בקקופוניה של מידע וגרייה". למעשה, "חדר הדממה" של Selfridges היה כה פופולארי בקרב הצרכנים, עד שהקניון הודיע שהוא יישאר פתוח לפחות עד אביב 2013, זאת למרות שהקמפיין הסתיים כבר בפברואר השנה.
בדומה למהלך של Selfridges, בינואר השנה יצר הסניף האמסטרדמי של סוכנות הפרסום האמריקאית JWT אזור ללא אינטרנט אלחוטי במרכז העיר אמסטרדם, במטרה לקדם את מותג השוקולד קיט קאט. שיבוש הקליטה האלחוטית שיקף את שורת המותג המפורסמת של קיט קאט: “Have a break, have a Kit Kat”.

פחות זה היותר החדש

אבל לא רק הלוגו והחנות תורמים לקקופוניה הצרכנית, גם לאריזה תפקיד משמעותי בעומס הוויזואלי על הצרכן. לכן החליט מותג מוצרי הטיפוח הגרמני נאיבה לחזור אחורה – כמעט 100 שנה אחורה – לעיצוב המוצר שלו ב-1925. במקום לעצב את 1,600 המוצרים החדשים שפיתחו מאז, מנהלי נאיבה החליטו לחזור לעיצוב הבסיסי לכל מוצריהם, מה שיאפשר חיפוש קל יותר של המוצרים על המדף ולהדגשת המידע הבסיסי והחשוב על תוויות המוצרים.
ריצ'רד שיר, מנהל חברת המיתוג הניו יורקית שאחראי למהלך של נאיבה, מסביר ששוק הקמעונאות הוא מקום כאוטי מבחינה ויזואלית, ושמחקרים חדשים מצביעים על כך שהדרך הכי טובה לתפוס את תשומת ליבו של הצרכן היא פשוטה: לא להשקיע כל כך הרבה בתחרות הצבעוניות מול המותגים האחרים.

תמונות באדיבות אתר stylus

הבנקים בקרב מאסף על אמון הציבור

כולם מחפשים לברוח מהבנקים הגדולים

80% מהציבור היו עוזבים את הבנק שלהם לטובת כל שחקן חדש שיכנס לזירה. שלושת רבעי מהם אומרים שהיו מעדיפים לשים את כספם אפילו ברשת החנויות ג'ון לואיס. גם הסופרמרקטים ממלאים את הפער שנוצר: 69% מרוצים משירותי הבנקאות במרכולים – לעומת 37% המרוצים משירותי הבנקאות בבנקים.
בארה"ב המצב דומה. מדד Chicago Booth/Kellogg Financial Trust מיולי השנה מראה שרק 21% מהאמריקאים בוטחים במערכת הפיננסית. האמון בבנקים הגדולים צנח מ-25% אשתקד ל-23% השנה, ואילו האמון בבנקים הקטנים ובחברות האשראי צמח מ-51% ל-55% ומ-58% ל-63% בהתאמה.

זה בוטיק אופנה? לא, זה בנק

לאחר שנים של קפיאה על השמרים, הבנקים מצטרפים בעל כורחם למאבק על לב הצרכן – בדומה לשאר הקמעונאיות ורשתות השיווק. מייקל בראון, שותף במשרד האדריכלים NAU, מסביר את התוכנית מאחורי סניף הדגל החדש של הבנק השוויצרי Raiffeisen בציריך: "בעבר כל מה שבנק היה צריך לעשות זה להקרין עוצמה ויציבות – מקום בטוח לשים בו את הכסף שלך. אבל כמו בכל תעשייה אחרת, גם הבנקים נאלצים לעבור לתודעת שירות וחוויה, ופירושו של דבר סניפים קטנים יותר ונגישים יותר ללקוח".
התוצאה היא בנקאות היברידית בסגנון החדש, נוחה ומסבירת פנים. "בעידן שבו שירותים בנקאיים ניתנים בקליק, אם הלקוח כבר מוצא את עצמו פיזית בבנק – על החוויה להיות מושלמת", אומר מאט סמית', מנהל משרד המעצבים Shed. התוצאה היתה חלל פתוח המזמין לקוחות לקחת חלק בשיחה פעילה סביב "שולחן מידע" – משטח-מגע שמאפשר להם לקבל מידע בזמן אמיתי משווקי העולם, מההיסטוריה הבנקאית שלהם וסתם מתוצאות הספורט האחרונות.
על מנת למשוך לקוחות פנימה, NAU השליכו לפח את העיצוב הקודר, שמתלווה באופן מסורתי לבנקים, ועיצבו את פנים החלל בסגנון לבן ומודרני לעילא, כך שהסניף החדש דומה יותר לבוטיק אופנה מאשר לבנק. בנוסף, NAU התקינו בסניף בציריך חומת דיוקנות של תושביה המפורסמים ביותר – מאלברט איינשטיין ועד הארכיטקט הגרמני גוטפריד סמפר.

24 גוונים של בנק

"אני לא אוהבת את אווירת הפחד בבנקים", אומרת האדריכלית הצרפתייה עמנואל מורו אחראית על שלושה סניפים של הבנק היפני Sugamo Shinkin. "נתבקשתי ליצור סניפים שלקוחות ירגישו בהם נינוחים. מנהל הבנק אמר לי מילה אחת בלבד: נופש". מורו עיצבה את הסניפים בלא פחות מ-24 צבעים שונים, המופרדים זה מזה בעזרת מרווים של לבן. אבל הסניפים החדשים של Sugamo Shinkin ביפן הם לא פס נע. כל סניף שואב השראה שונה. בסניף בטוקיו, למשל, מורו השתמשה בעלה כנקודת הפתיחה שלה. היא פתחה שבע חצרות, מה שיצר חלל ירוק, מואר ומאוורר. "רצינו שאנשים בשכונה יבואו לשבת אצלנו גם אם אין להם פעולות פיננסיות לבצע", מסבירה מורו. "קצת כמו פארק ציבורי".
מהפכה נוספת שחוללה מורו בתפיסה הקונוונציונלית של השירותים הבנקאיים הוא השילוט האלקטרוני, הטלוויזיות במעגל סגור ושילוט הפנים. בסניפים החדשים של Sugamo Shinkin אף אחד לא יציע לכם לקחת משכנתא, לחסוך בריבית גבוהה או להצטרף למועדון החברים. מחקר פנימי שערכו בבנק מגלה שלקוחות רגועים ומרוכזים יותר כשאין שילוט אלקטרוני מעל הראש שלהם.

מיצב צבעוני מפוקסל במבנה נטוש ביוון

Kagkatikas Secret – Quintessenz from Quintessenz on Vimeo.

המיצב של צמד האמנים הגרמנים תומאס גראנסזויר (Thomas Granseuer) וטומיסלב טופיק (Tomislav Topic), שפועלים תחת השם Quintessenz, היה אחד הבולטים בפרויקט. השניים תלו 120 בדים דמויי רשת שנצבעו בגוונים שונים, וביחד יצרו מעין קשת דיגיטלית מפוקסלת, ניגוד מוחלט לאסתטיקה שמאפיינת את החלונות של בנייני האבן הנטושים בכפר קגטיקה (Kagkatika). הרוח, שהניעה את הבדים, ואור השמש שחדר דרכם, הפכו את המיצב מעוד רפרנס שחוק של דימוי דיגיטלי לאוביקט פיזי מסקרן, והתוצאה הייתה ממשק מסקרן בין האנלוגי לדיגיטלי, בין ההווה לעבר ובין הישן לחדש.

גראנסזויר וטופיק מגיעים מרקע של אמנות גרפיטי בעיצוב גרפי. בעבודתם הם נוהגים לשלב דו־ממד, תלת־ממד והשפעות של העידן דיגיטלי, ואוהבים להשתמש בצורות ובדפוסים מתוך עולם האדריכלות, להתערב בסביבה ולנסות לשנות את תפיסת החלל של הצופה. בעבורם צבע הוא יותר מצורה, ״הוא התוכן עצמו״, הם מסבירים: ״העבודות שלנו יוצרות ומייצרות מרחב לצבע״. בנוסף הם אוהבים להשתמש במבנים ישנים ובאתרים היסטוריים, ובכך הפרויקט ביוון מתחבר לעבודות קודמות שלהם שהוצגו בין השאר בשבוע האופנה של ברלין או בפסטיבל אמנות בפרובאנס שבצרפת.

יוצקים בטון חדש

בטון דקורטיבי בקנה מידה גדול יותר אפשר למצוא בפרויקט הצרפתי הבא. משרד האדריכלים הפריזאי K-Architectures הלביש לאחרונה תיאטרון בעיירה הצרפתית סיינט נזרי בפסאדת בטון דקורטיבי. הפסאדה הוטבעה בדפוס פרחוני שמחקה מוטיבים מעולם הטקסטיל של המאה ה-17. אבל הדפוס הפרחוני לא נשאר חיצוני: הוא נכנס פנימה אל תוך הבניין ועולה במעלה המדרגות, מתפשט אל קירות הלובי ופולש לאודיטוריום עצמו.

משחקים נוספים בבטון אפשר למצוא בין קפלי הבטון של מגדלי Tour Total בברלין שתוכננו על ידי משרד האדריכלים Barkow Leibinger, בלוק דירות עם מרפסות בטון שמנמנות בקיוטו, יפן, על ידי משרד האדריכלים היפני Vidz Architects והמרכז התרבותי החדש בלונס לה סאונייר, שווייץ, שתוכנן על המשרד Du Besset-Lyon Architects ומציג חלונות בטון בסגנון חלת דבש.

בטון ערמומי

כחומר תעשייתי שגרתי למדי, הבטון נודע בתכונות כגון עמידות ועוצמה. אבל גישות יצירתיות ליציקת ולגימור בטון הפכו אותו לחומר מפתיע ומתעה בהופעתו. במקום להקשות אותו בתבניות נוקשות, מוצרים חדשים מבטון מיוצרים כך שיראו רכים למגע.

כך, למשל, קולקציית קעריות הסבון והפמוטים של המעצב הישראלי דן גולדשמיט עשויות מבטון שנוצק לתוך שקיות פלסטיק – מה שמקנה למוצרים שלו מראה רך ואוורירי. ואילו משרד האדריכלים היפני Schemata השתמש בשקיות בד כדי להעניק לדוכן הקונפיטוריה Papabubble בטוקיו את המרקם של מרשמלו צלוי.

בטון מלוטש

מניפולציה נוספת בבטון שצוברת תאוצה בעולם העיצוב והאדריכלות היא הליטוש. ליטוש הבטון מרחיק את החומר הזה ממראהו הטבעי והמחוספס ומעניק לו פאסון יוקרתי ופיסולי.

 

דוגמא טובה לכך הן קערות הבטון של המעצב הבריטי פיליפה מאלוני, המלוטשות בשעווה ונצבעות בצבעי פסטל. גם המעצבת הישראלית יעל טנדלר עובדת עם בטון מלוטש וצבוע בקולקציית השרפרפים שלה, "בצק". באמצעות חומרים יומיומיים כמו בלונים וגומיות, טנדלר עורכת מניפולציות בבטון בעודו נוזלי. כשהוא מתייבש, הבטון נועל יחד את רגלי העץ וכך נוצר השרפרף.

שילוב מפתיע במיוחד בא מהונגריה, שם יצרנית הבטון ההונגרית Ivanka משתמשת באסתטיקה של הבטון בעולם האופנה, כמו בקולקציית האקססוריז שלה לנשים, "בראשית בטון", לאביב/קיץ 2013. בהשראת עולם הארכיטקטורה, תיקי היד ונרתיקי האייפד בקולקציה של Ivanka מכוסים באריחי בטון גיאומטריים. התוצאה היא משחק של ניגודים בין הבטון הנוקשה מבחוץ לחומרי הבטנה הרכים, כגון עור, כותנה ופלסטיק.

למה לקנות כשאפשר לכייף?

מועדון הספורט אדידס, סדנאות הצורפות Tatty Davine

כמו תמיד כשמדברים על חוויה, מניה וביה מדברים על קהילה. גם בחנות אדידס בטוקיו אפשר להתרחץ – אבל רק אחרי שמתאמנים במועדון הספורט אדידס, שכבר הספיק להתחרות במועדונים מקומיים אחרים. מותג התכשיטים הבריטי Tatty Davine מציע סדנאות צורפות על כוס יין, כשהחברויות הנוצרות על רקע המוצר מחזקות את המותג יותר מכל מכירה בודדת. 

הקונים נוטשים את מדפי הענק

בארה"ב, רשת הקמעונאות וולמארט הקימה בסוף 2011 עשרות חללי תצוגה אד-הוק, שקמו במטרה לחנך את הצרכנים במגוון מוצרי החברה – ואז להפנותם לקנייה מקוונת. "הקונים נוטשים את סניפי הענק", אומרת גלית מור, יועצת שיווקית המתמחה בקמעונאות. "אפילו בארה"ב נפתחים פחות סניפי ענק ובתי כלבו. וולמארט פותחת יותר ויותר סניפים שכונתיים בעיצוב אינטימי, במטרה להעניק לצרכנים חוויית קנייה קהילתית וחמה, במטרה להפוך את החנות למרכז קהילתי".