Posted on

מעבר לצבע בברצלונה

 קרדיט צילומים: Esteve Serra y Xavi Planas 

העיר ברצלונה ידועה כאחת הערים הליברליות באירופה. ככזו היא כוללת רובע גאה, האישמפלה (Eixample), או כפי שהוא מוכר בשמו השני והכמעט רשמי, ״גיי־שאמפלה״ (Gayxample). כשמשרד האדריכלים הספרדי ERA Architects התבקש לשפץ מבנה ברובע, התקציב המוגבל שהוקצב לפרויקט מיקד את המאמצים שלהם בחצר האחורית ובחזית שלה.

האופי היחודי של השכונה היווה בעבורם את מקור ההשראה לעיצוב החזית, שהצבעוניות שלה התבססה על צבעי הדגלים של הקהילה הלהטב״ית והמגדרים השונים שהיא כוללת: ג׳נדר־פלואיד, ג׳נדר־קוויר, נון־בינארי, טראנס־ג׳נדר ועוד. בשלב התכנון הראשון פיתחו חברי המשרד וריאציות שנוצרו משילובים צבעוניים שונים של דגלי המגדר הרבים.

בסוף תהליך התכנון הם פרסמו ברשתות החברתיות שתי אפשרויות לחזית כדי לקבוע מה האפשרות המוצלחת ביותר, כפי שהצביעו העוקבים שלהם באינסטגרם ובפייסבוק. התוצאה הסופית מעידה על מגוון, ונראית כמו ברקוד צבעוני במיוחד שמתבסס על מקצבים שונים של ורודים, תכולים, שחורים, אפורים, סגולים עם נגיעות של צהוב, כתום וירוק.

״כל פרויקט מאפשר לנו לייצג את ההיסטוריה של המקום, אך במקביל מציע גם  אפשרות לעורר השראה לעתיד של המקום, של השכונה, של העיר ושל החברה״, אומרים חברי ERA Architects. זה גם מה שעומד מאחורי שם הפרויקט – Trans-COLOR – לא רק בזכות ההשראה לצבעוניות אלא גם המשמעויות הנוספות של הקידומת ״טראנס״, שמייצגת שינוי (טרנספורמציה) ומושגים נוספים כמו מעבר, הצד השני ודרך. כך אפשר להבין את Trans-COLOR כמעבר לחזית, בצד השני של הצבע, ודרך להבין העולם דרך נקודת מבט של אחרים.

Posted on

הרגליים בקרקע, הראש בעננים

 קרדיט צילומים: David Yeow 

בשנים האחרונות העפיפונים הפכו בישראל מחפץ משחקי ותמים לאוביקט מלחמה הרסני ומאיים. מבט בתמונות הצבעוניות ומלאות החיים של המיצב ״Projection: Kite״, שהוצג במלזיה בקיץ האחרון בפסטיבל המוזיקה Good Vibes, מעלה תקווה שגם במחוזותינו הוא יחזור להיות במהרה סמל לחופש ולמשחק.

המיצב, שעוצב על ידי פמלה טאן (Pamela Tan), התבסס על פיתוח של הצורה הגיאומטרית הקלאסית של עפיפונים. הוא נבנה מקונסטרוציית ברזל בצבע טורקיז וממאות מיתרים בצבעי ורוד, צהוב ותכלת בוהקים. המיתרים הצבעוניים עטפו את הקונסטרוקציה ויצרו מחיצות, שמצד אחד איפשרו מבט בין חלקי המיצב השונים, כמו גם מבט מבחוץ אל הפנים, ומצד שני הצליחו ליצור תחושה אינטימית של קלילות ושקיפות אצל באי הפסטיבל שנכנסו לתוכו. בלילה, בשעות החשיכה – ובעזרת תאורה מיוחדת – המיצב קיבל מראה זרחני מרהיב שהשלים את המופעים המוזיקליים מסביב.

את ההשראה לתכנון, מספרת טאן, היא קיבלה מהרקע האדריכלי שלה, שבא לידי ביטוי בתפיסה של העפיפון כחפץ שמרחף בשמיים ועם זאת קשור בחוט לאדמה, בדומה לגורדי שחקים שנטועים בקרקע וראשם בעננים. המטרה הייתה ליצור סביבה שפועלת על כל החושים, שבה המבקרים חווים אוביקט יום־יומי שהוגדל באופן יוצא דופן ונבנה בצבעוניות ובחומריות טקטילית ומפתה. במהלך הפסטיבל המיתרים הרופפים נעו עם הבריזה והמוזיקה, וסיפקו מיצב דינמי למבקרים שיכלו לרקוד לצלילי המוזיקה תוך כדי השהייה בתוכו.

Posted on

היקום הצבעוני של המילים

 קרדיט צילומים: Daisuke Shima

בחודש יולי האחרון התקיימו חגיגות 100 השנה למשקה היפני קלפיס, משקה עם טעם קליל, מעט חלבי וחומצי בדומה ליוגורט. במקביל התקיים פסטיבל הכוכבים היפני המסורתי, שבמהלכו אנשים נוהגים לכתוב את התקוות והחלומות שלהם על פיסות נייר צבעוניות ולתלות אותן על ענף במבוק, בתקווה שאלו יתגשמו.

המעצבת עמנואל מורו (Emmanuelle Moureaux) – שידועה במיצבים הצבעוניים שלה שתוכננו בעבור חברות ענק ומותגי אופנה כמו יוניקלו ואיסי מיאקי – התבקשה לחבר בין שני האירועים. לשם כך היא תכננה את המיצב ״יקום של מילים״ (Universe of Words), כביטוי לאותם תקוות וחלומות.

מורו השתמשה באלף־בית הפשוט ביותר שילדים יפנים לומדים, שמורכב מ־46 תווים שונים. את אלו היא תרגמה ליקום תלת־ממדי שהורכב מ־140 אלף תווים צבעוניים, שיצרו גריד שהסוף שלו לא נראה לעין. התווים סודרו בדומה לצבעי הקשת במקטעים של כחולים, ירוקים, אדומים, צהובים, כתומים, סגולים וכן הלאה, ויצרו מופע מרהיב ולא שגרתי.

תוך כדי הליכה בין אלפי התווים, שנצבעו ב־100 גוונים שונים, נוצרו מילים אקראיות שביחד בראו יקום שחיבר בין צבע, שפה ותרבות. בין האותיות הסתתרו דמויות של הבקבוקים ולוגו המותג, מה שלדברי מורו הוסיף לכל המיצב תחושה משחקית של גילוי והסתרה, תוך שיטוט בחלל צבעוני שהשרה באותה נשימה שמחת חיים מתפרצת ורוגע אין־סופי.

Posted on

שחור על שחור

קרדיט צילומים: Yonjoon Cho

כשמשרד העיצוב הקוריאני WGNB ניגש לתכנן את חנות הדגל של מותג האופנה Juun.J בסיאול, מקור ההשראה שלו היה טקסט יפני משנת 1933 בשם ״בשבח הצללים״ (In Praise of Shadows), שעוסק באסתטיקה היפנית ובדקויות שלה. ״שחור הוא הצבע שהכי מסמל את המותג, והצל היפה ביותר של ׳קיום בלתי מוחשי׳ אף הוא שחור״, מסבירים חברי WGNB את הבחירה שלהם להסתמך על הקונטרסט בין שחור ללבן בפרויקט. 

מוטיבים גאומטריים בסיסיים של עיגולים, משולשים ומרובעים נוכחים אף הם בצורה בולטת בפרויקט. בעוד שבחלק הפנימי של החנות נעשה שימוש במרקמים שחורים חלקים כמו עץ, מתכת ואבן, החלק החיצוני כוסה כולו בטקסטורה עדינה. 

הכניסה לחנות היא דרך מסדרון פתוח שעובר בין בית הקפה לחצר. המסדרון מוביל אל חלל בצורת קוביה שכולל את בגדי הנשים: חלל בהיר ופתוח, עם רצפה וקירות בוהקים בגימור מבריק, שנועד ״לשים דגש על החושך״. בגדי גברים מוצעים למכירה בקומה העליונה, שמייצרת תחושת קצב הרמונית. חדרי ההלבשה ומסילות שעליהן תלויים הבגדים מוקמו בתוך גומחות כהות, לצד אלמנטים פיסוליים, מעקה תלוי מעל בור בצורת אליפסה ורצפה מלאה באבנים שחורות. חלון משולש, שצופה אל בית הקפה בקומת הקרקע, מכניס לחלל כמות קטנה של אור בצורה מדודה. 

תוך שימוש במטאפורה נוספת – Dark Matter – למסה שנוצרה בחושך, חברי הסטודיו מסכמים ש״הרעיון הוא לשלוט במרחב כולו באמצעות גוונים שונים של שחור, שיוצרים תחושת עומק רב־שכבתית. האפלה, שנוצרה באופן טבעי על ידי הצללים שיצרו החפצים המוחשיים החלל, מאפשרים מראה מושך ויוצא דופן״. 

Posted on

התיאטרון של היום־יום בדירה בטוקיו

קרדיט צילומים: Jan Vranovsky

הדבר הראשון שבולט לעין בדירה שעיצב אדם נתניאל פורמן בלב טוקיו, הוא האהבה העזה של בעלי הדירה לצבע: אין קיר, דלת, ארון או פריט ריהוט שלא הושקעה בהם מחשבה לגוון הנכון. וגם כשיש קירות שרק חצי מגובהם נצבע, וחציים האחר נשאר לבן, העין משלימה בראש את גווני הפסטל השונים של צהוב, ורוד, כתום, תכלת, סגול וירוק ששולטים בדירה.

הדירה, ששטחה 160 מ״ר, כוללת שלושה חדרי שינה ושני חדרי אמבטיה. היא שופצה במשך שנתיים תחת פיקוחו של פורמן בעבור זוג הרפתקנים, שמארחים בקביעות אורחים מחו״ל. במקור, הוא סיפר לניו יורק טיימס, רבות מהשיחות בינו לבעלי הבית התפתחו לשיחות על חושים, טעמים ומזון. תחילה הם ביקשו לקבל ״דירת מסטיק״, אבל אז עברו ל״אבטיח״. כך, אפשר לגלות בדירה רמזים של ירוק, פסים וגוונים חמימים שהופכים לוורודים עסיסיים.

 את הדירה הוא מגדיר כ״תענוג חושני טהור, מניפסט קטן ואינטנסיבי של אדריכלות שמתענגת על חוויה היפר־אסתטית וחוגגת את חיי היום־היום הביתיים. הדירה היא ניסוי בצבע, במרקם, בחומר ובצורה ׳בתיאטרון של היום־יום׳, מרחב שמקדש את הטקסים היום־יומיים במרחב של הצהרה אסתטית מפתה״.

תוך שילוב של טכניקות עכשוויות וקראפט מסורתי, הוא השתמש בפרטי עץ וארונות שנעשו ביד על ידי נגרים מיומנים, לצד דלתות שנוצרו בעזרת טכנולוגיית חיתוך לייזר. חומרים שקופים ומלאכותיים, ידיות פורצלן, גימורים מבריקים, שטיחים בעבודת יד וכאלו שעשויים מוויניל, טפטים עם טקסטורות לצד חיפויי פלסטיק – כולם משלימים את החוויה החושית יוצאת הדופן. 

Posted on

הגנה משולבת לרטיבות ולאש – הכירו את לוח FM

כולנו מכירים מקרוב את לוחות הגבס הירוקים שעמידים לרטיבות ואת לוחות הגבס הוורודים מעכבי בעירה. לעומת זאת, הפתרון שמשלב את שניהם פחות מוכר: לוחות FM – לוחות גבס לשימוש פנימי, המשלבים עמידות משופרת  לרטיבות, אש ורעש, זאת באמצעות שילוב תכונות של לוח וורוד מעכב בעירה, עם תכונות של לוח ירוק שעמיד בלחות ובמים.

מהם היתרונות המרכזיים של לוחות FM?

  • פתרון אחד המספק הגנה תלת תכליתית
  • קל להתקנה, וחוסך זמן עבודה.
  • עמידות גבוהה לאש – מערכת חסינת אש המעכבת בעירה ליותר משעתיים, מאושרת ת.י 931.
  • עמידות גבוהה למים – מונעת מעברי מים ולחות.
  • עמידות גבוהה לרעשים – מערכת אקוסטית בעלת הנחתת קול של DB 52.

בנוסף, ייצור כחול לבן של לוחות ה- FM ושאר חלקי המערכת מאפשר לכם ליהנות מזמינות גבוהה של מלאי.

איך אפשר להשתמש בלוחות FM כדי לשדרג את התוצאה הסופית ולחסוך זמן עבודה יקר?

פתרון רב תכליתי לחנויות ומשרדים

בגופים מוסדיים רבים, כמו למשל מבני ציבור, קניונים, בתי מלון ועוד, קיימת דרישה לשילוב פתרונות מעכבי בעירה. אך מה עושים במקרים שבהם מחיצות וורודות בעלות עמידות לאש, באות במגע עם לחות ועם רטיבות? התרחיש הזה התממש בחנות השוכנת באחד הקניונים באזור הצפון, כאשר דליפת מים מחנות אחת חלחלה לחנות הבגדים הצמודה. כתוצאה מהדליפה, הבגדים העלו סימני עובש. המקרה הזה העלה את הצורך לפתרון שגם יעניק עמידות בפני אש, וגם יהיה עמיד ללחות.

מתוך הבנת צרכי החנויות, המלצנו על התקנת מחיצה דו קרומית המכילה שני לוחות FM מכל צד עפ"י מפרט טמבור. השימוש בלוחות הוביל ליצירת הפרדה אקוסטית, לעמידות גבוהה לנגיפה, לאש ולרטיבות. בעזרת לוחות ה- FM וחומרי האיטום של טמבור, נוצרה הפרדה מלאה בין החללים.

בנוסף, השימוש בפתרון אחד שמספק הגנה רב תכליתית, חוסך זמן עבודה יקר: בעזרת השימוש בלוחות ה- FM אין יותר צורך בתכנון ובהתקנת סוגים שונים של לוחות. התקנת מחיצת דו קרומית של לוחות FM תספק גם בידוד אקוסטי, גם עמידות לרטיבות וגם עמידות לאש.

הגנה מפני רטיבות ואש במבני מגורים

כמו שבדירות רבות מתקינים גלאי עשן וספרינקלרים, כך התקנת לוחות וורודים מספקת שכבת הגנה נוספת לצורך עיכוב בעירה בזמן שריפה. אך מה עושים כשיש לסלון קיר משותף עם המקלחת, והלוחות עומדים בפני סכנת רטיבות? עד היום, כדי שהצד שפונה למקלחת יהיה עמיד לרטיבות והצד שפונה לסלון יהיה עמיד לאש, היה צורך בעירוב של לוחות: שילוב של לוחות וורודים וירוקים, שכל אחד צריך לפנות לכיוון המתאים. כמו שכבר הבנו, השימוש במחיצה דו קרומית המורכבת מלוחות FM, יספק הגנה רב תכליתית ויחסוך הרבה מאוד מאמץ.

בזמן שבשוק המוסדי ההכרות עם הלוח המשולב הולכת וגדלה, מקומות דוגמת חנויות, משרדים ומבני מגורים שבהם מתבצעים שיפוצים אינם מכירים את הפתרון הזה על שלל יתרונותיו. הצעת הפתרון המשולב ללקוחותיכם תספק להם הגנה מקיפה בהרבה, ותגדיל את שביעות הרצון מהתוצאה הסופית.

דגשים להתקנת לוחות FM

כדי לייצר איטום אופטימאלי, יש להשתמש במחיצה דו קרומית של לוחות FM ובחומרי האיטום הנלווים של טמבור. בנוסף, יש ליצור מעין אמבט איטום למניעת זליגת המים לחללים האחרים. במקרה של רטיבות, אמבט האיטום יאפשר לנו לשלוט על יציאת המים מהפתח הראשי.

לפרטים נוספים על לוחות ה- FM ולקבלת המפרט ליצירת אמבט איטום, אנחנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם קו המומחים שלנו: 6477*.

Posted on

האלגנטיות של הבלט, האדריכלות של הונג קונג

קרדיט צילומים: סטודיו Design Army, להקת המחול של הונג קונג; Dean Alexander

כשסטודיו Design Army התבקש על ידי להקת הבלט של הונג קונג, ליצור קמפיין לרגל חגיגות 40 שנה ללהקה, המטרה הייתה לשנות את התפיסה שבלט מיועד רק לחובבי הז׳אנר, ולתווך את הבלט לקהל חדש בהקשר עכשווי. הבחירה בעיר הונג קונג, עם האדריכלות האולטרה־מודרנית שלה, הייתה מתבקשת. אולם, היא לא הייתה רק הרקע לקמפיין – אלא הפכה למטפורה לבלט – כששני עולמות התמזגו לאחד.

סרטון התדמית לוקח את הצופה למסע ברחובות הונג קונג דרך נמל ויקטוריה המלכותי ועד לאולם אירועים מסורתי, לצליליו המפורסמים של הבולרו של ראוול. תחת הכותרת ״להתקדם ולעולם לא לעמוד בשקט״, התוצאה צבעונית במיוחד, מלאת חיים ואופטימיות, ועוסקת באנרגיה הדינמית והרוח החדשנית של להקת הבלט, תוך כבוד למורשת והעבר והתמקדות ביופי ובאלגנטיות של הבלט ובחן ובפיזיות של הרקדנים. 

מתחושה קלאסית, שקטה ועדינה הסרטון עובר לקצב היפ הופ עכשווי, כשכל סצינה מציגה רמזים למורשת הסינית של האי ולתרבות הפופ הצבעונית: רקדנים במגרשי כדורסל, כוריאוגרפיה שמשלבת בלט עם אומנויות לחימה, אופנה ספורטיבית עכשווית וסבתות סיניות שמריעות מהיציע עם פומפונים.

״להקת הבלט של הונג קונג מחויבת לרעיון שבלט קלאסי יכול להיות עכשווי״, אומרים חברי הסטודיו. ״הקמפיין החדש מציב את חברי הלהקה כאמנים עכשוויים, כשהצבעים עוסקים בגוונים יוצאי דופן של הונג קונג – ישנים וחדשים – ובצורות הגרפיות הנועזות והגופניות של הרקדנים, בניגוד לארכיטקטורה שמסביב״.

Posted on

פרספקטיבות מקבילות של אור וצבע

קרדיט צילומים: Boris Shiu

Kaiseki הוא מונח יפני המתאר ארוחת ערב מסורתית מרובת מנות. המונח מתייחס גם למכלול הכישורים והטכניקות המאפשרים הכנת ארוחות מסוג זה, והוא מקביל למטבח העילית המערבי. סטודיו Shanghai Hip-Pop, שכשמו פועל בשנחאי, מאמינים שהתשובה לשאלה איך אפשר לקבוע על מסעדה שהיא מסעדת עילית, נקבעת בדיוק ברגע שבו אנו נכנסים מבעד לדלת המסעדה.

כדי להגיע לתוצאה המבוקשת, בעיצוב של מסעדת Omakase התבססו חברי הסטודיו על פריחת הדובדבן המפורסמת של יפן ועל ״גשם הסאקורה״, תופעת הטבע שבה עלי הכותרת של פרחי הדובדבן נושרים בעדינות אל הקרקע. פנים המסעדה נבנה במחשבה ״לעטוף״ את האורחים כדי ליצור חלל רומנטי. לשם כך נבנו מחיצות ורודות שקופות למחצה ורצפות מוארות, המעוטרות בפרחים ובמוטיבי טל, שמקיפים את הסועדים בתוך עלי הכותרת ״הנופלים״. המחיצות מאזנות בין פתיחות לפרטיות, כך שאנשים יכולים לראות דרכן אך לא מספיק כדי להפריע לפרטיותם של אחרים.

חלל הקומה העליונה של המסעדה כולל אלמנט מרכזי המאכלס את חדר המדרגות וחדר אוכל פרטי. עם הצבע הזהוב החם והזוהר למרחוק, הוא בולט בתוך עיצוב הפנים הוורוד, ומספק כיוון ברור למפלס העליון. בעזרת אפקטים של תאורה משתנה, הפריחה הוורודה ומחיצות הזכוכית יוצרות ״סביבה פואטית שתתפוס את את לבה של כל עלמה״.

את התוצאה הסופית מדמים חברי הסטודיו לציור במכחול חופשי, שבו ״כל סועד הופך לחלק מהנוף, עם שקיעה וגשם של פריחה שלא ייגמרו מעולם. גשם סאקורה הוורוד הוא המילה היפה והרומנטית ביותר״, הם קובעים, ומוסיפים ש״החיים הם יותר מרק ׳לחיות׳: עדיין יש מקום לזמנים רומנטיים ולחלומות ורודים״.

Posted on

האופטיכרום מגיע למערב ניו יורק

קרדיט צילומים: MK Photo, Tom Loona

פליפה פנטון נולד בארגנטינה בשנת 1986, והחל לצייר על קירות הרחובות של העיר שבה גדל – ולנסיה, ספרד – כשהיה בן 12. אף על פי ששם משפחתו זהה לשמה של חברת הצבעים המפורסמת, החיבה שלו לצבע היא צירוף מקרים בלבד, וכדי לשמור על בידול קרא לחבורת הגרפיטי שלו ״PANT1״. לאחר שהתנסה בסגנונות רבים של אמנות רחוב, הוא מצא את עצמו נמשך ל־OP-ART ולאמנות הקינטית של שנות ה־60, והחל להשתמש בהן כמקור השראה עיקרי בעבודתו.

כיום הוא מפורסם ביצירת עבודות אמנות בקנה מידה גדול, שמשלבות פאטרנים גיאומטריים בשחור־לבן, שימוש בפיקסלים מרובעים כיחידות בסיס, וסקאלה צבעונית שמזכירה את הגרפיקה הממוחשבת של שנות ה־80 וה־90 שעליה גדל. בעבור פנטון, מרכיבים אלה משמשים את הבסיס לציורי הקיר, הפסלים והציורים שלו. 

כל אלה מופיעים גם ב־Optichromie, עבודה האמנות הציבורית החדשה שיצר על חזית אולם הקונצרטים של העיר באפלו במדינת ניו יורק, ארצות הברית. העבודה, הוזמנה על ידי ״יוזמת האמנות הציבורית של אולברייט־נוקס״, ששואפת להגביר את הזהות התרבותית המקומית בנופים העירוניים והפרבריים של מערב מדינת ניו יורק.

במבט ראשון העבודה נראית כאילו היא עוסקת במעגלים האין־סופיים של שכפול ושינוי, האופייניים לאומנות ולתרבות הדיגיטלית והממוחשבת. אולם, פנטון מספר שהוא בוחן את הקידמה הטכנולוגית ורואה את תוכנות המידול הממוחשבות שבהן הוא משתמש, כחלק מרצף של חידושים שמאפשרים ליצור אמנות, לצד העיפרון וצבעי השמן הקלאסיים.