Posted on

כמו לשחק טטריס בצבע אחד

קרדיט לצילומים: WU Qingshan

 

כשאטלייה Archmixing שפועל משנחאי קיבל לידיו מבנה ששימש בעבר כמרכז שירות קהילתי, והתבקש להפוך אותו לגן לילדים, לוחות הזמנים הצפופים הכתיבו התערבות מינימלית במבנה הקיים. בנוסף, לפי האני מאמין של הסטודיו, התערבות מינימלית במבנה היא אחד מעקרונות הפעולה שלהם, בכל הקשור לעיסוק באדריכלות עירונית יום־יומית. מבחינתם, שיפוץ ושימוש חוזר בבניינים ״רגילים״ הוא חלק מההבנה של האדריכל שהפעולה שלו היא רק פאזה אחת בחיי הבניין. 

 

האתגר היה איך בכל זאת ליצור שינוי במבנה – ששטחו 5,400 מ״ר והוא מוקף במבני המגורים הסטנדרטיים של פרברי העיר – ולהפוך את החלל לגן ילדים חי ותוסס. השימוש בצבע היה הפיתרון המתבקש. במטרה לשבור את מראה החזית המקורית של הבניין, אולם להישאר בכל זאת נאמנים לאדריכלות הקיימת, סכמת הצבעים החדשה מורכבת בכל פעם ממשטחים חופפים של צבע אחד – כחול, ירוק, אדום או כתום – בבהירות משתנה. האפקט שנוצר נראה כמו משחק טטריס בצבע אחד בכל פעם, והוא מודגש בשעות הערב כשהאורות מאירים את החלל מבפנים.

 

השפה הצבעונית של משטחי צבע ריבועיים וחופפים ממשיכה גם לאזורי פעילות החוץ ולחיפויי המעברים שמגנים על הילדים, ההורים והצוות מרוחות וגשמים. בנוסף, כדי ליצור חוויה מרחבית חדשה בתוך החלל, האדריכלים השתמשו בגבהים המשתנים של תקרה וצבעו אותם בגוונים שמאזכרים את חזיתות המבנה. כך, חללים שבם התקרה נמוכה יועדו לאזורי משחק, בעוד שהתקרות הגבוהות נועדו ליצור אווירה משותפת שבה מורים וילדים יכולים לשבת ביחד ולבצע פעילויות שונות.

Posted on

צבע אדום: מטקסטיל להפקות

 

כשחברת ההפקות הסינית CWITM חיפשה חלל חדש למשרדים שלה בבייג׳ינג, ההחלטה נפלה לבסוף על מבנה ששימש בעבר מפעל טקסטיל. תרמו להחלטלה החלונות הגדולים שבקומת הגג, מורשת של העבר התעשייתי של המבנה, שמכניסים אור טבעי לחלל, כמו גם המתחם היצירתי שהתפתח באזור.

 

על התכנון החדש הופקד סטודיו MDDM המקומי, שיצר חלל מינימליסטי ועכשווי המסתמך על סכמת צבעים של לבנים ואפורים, עם נגיעות בולטות של אדום: הקירות הלבנים והבהירים משלימים את רצפות הטראצו האפורות, בעוד שפריטי ריהוט נבחרים – כמו שולחנות עבודה, שולחנות קפה דקורטיביים ואלמנט ישיבה מפותל – מכניסים את הצבע ותחושת החיות לחלל.

אליהם מצטרפים מקטעים אדומים בתקרת חדר הישיבות, קיר אדום בולט שמסתיר גרם מדרגות שחור המוביל לקומה העליונה, ופופים וגופי תאורה כתומים וצהובים ששוברים את הבלעדיות של האדום כצבע הדומיננטי בחלל. בנוסף, ״קופסה״ שנצבעה באדום מסתירה את המשרדים של מנכ״לי החברה, שנהנים מהאור הטבעי ומנוף הגן שבחוץ. אזורים שונים במשרד תוכננו כך שיתאימו לכל מחלקה: מחללים פרטיים שיועדו לפונקציות כמו חשבונאות וניהול, ועד לשטחים פתוחים למחלקות שמתאפיינות יותר באינטראקציה ותקשורת. כדי לענות בכל זאת על הצורך בפרטיות של העובדים הותקנו מחיצות שמאפשרות ליצור חללים אינטימיים, אולם אלה הופחתו למינימום ותוכננו כך שיהיה אפשר לפתוח אותן בקלות, במטרה לחזק את הקשר החברתי בין עובדי החברה.

Posted on

בטון – כבר לא טרנד, קונצנזוס

מגמה נוספת שמסבירה את הפופולריות ההולכת וגוברת של הבטון היא מגמת האורבניזציה. "אין מה לעשות, העולם צפוף ולמעלה ממחצית מהאנושות מתגוררת היום בערים", מסבירה יחיאב. "אנחנו חיים פחות ופחות בעולם של שדות, עצים ונהרות ויותר ויותר עם פלדה, זכוכית ובטון. כמובן שלא כל מבנה בעיר עשוי מבטון. אבל מלבד השימוש בבטון כחומר בנייה ממש, עוד ועוד מעצבים משתמשים במראה של בטון מבלי להשתמש בבטון עצמו – כאלמנט עיצובי להקניית מראה אורבני וחשוף".

גימורים במראה בטון מאפשרים לאדריכלים ולמעצבים להקנות לכל קיר את המראה המחוספס של הבטון. גימור הבטון הפופולרי ביותר בישראל הוא הטיח מינרלי צמנטי "ערבה" של טמבור.

"הערבה פופולרי כי הוא אותנטי. מאחר שמדובר בטיח על בסיס מינרלי-צמנטי, הוא מעניק מראה מושלם של בטון – כלומר מראה לא מושלם בכלל, לא אחיד ולא חלק. כי בטון הוא חומר אורגני. הוא מגיב לכל תוספת מים, לכל משיחה של הטייח. לכן חשוב לבחור בעל מקצוע טוב שיעשה את המעבר יותר טוב. מצד שני, מאחר שמדובר בטיח – ניתן להשתמש בו גם לקירות פנים וגם לקירות חוץ. יש אפילו מגמה חדשה של שימוש בטייחים למיניהם גם בחדרי רחצה, וערבה בהחלט מתאים לזה".

למעשה, האותנטיות של הערבה שבתה את הקהל הישראלי עד כדי כך שצַּבָּעים פנו לטמבור בדרישה לקבל מראה של בטון גם בצביעה.

"אפקט הבטון הוא בעצם האח הקטן של הערבה. הוא נולד מכך שצבָּעים רצו להגיע למראה הבטון גם בצביעה ולא רק ביישום של טיח. בהתאם לבקשה שלהם חזרנו אל אנשי הפיתוח שלנו וייצרנו צבע דקורטיבי במראה בטון, שמיישמים אותו בשלוש שכבות, באיקסים או במריחות לא אחידות אחרות, ומתאים לקירות פנימיים בלבד. חשוב גם לציין שלשני המוצרים האלה יש את אותו לוח הגוונים, כך שניתן להתאים ולשחק ביניהם".

Posted on

והדרת פני ישן

וזה בדיוק מה שעושה המותג הדני Gubi – עוזר לחברות לזהות עיצובים איקוניים מהעבר – וגם מהעתיד. המותג, שנוסד ב-1967 במטרה למכור טקסטיל, התגלגל לעסקי האופנה ומאז 2001 מתעסק אך ורק בקניית הזכויות לעיצובים של מוצרים החל משנות ה-30 של המאה שעברה, לצד שחזורים ומשחקים מקוריים פחות או יותר על עיצובים ישנים. כך, למשל, נברשות ה-Ronde החדשות של Gubi הן משחק על נברשות שנות ה-70. היתרון עבור Gubi ברור: למרות שהמותג עוסק בעיצוב רק קצת יותר מעשר שנים, העיצובים הישנים משבים לו נופח של מסורת, אותנטיות ועומק תרבותי.

לשכתב את העבר

כשמשחררים מחדש מוצר קלאסי, מותגים רבים תופרים אותו מחדש לפי מידות הצרכן העכשווי והטרנדים העכשוויים. "הטעם שלנו השתנה כשזה מגיע לצבעים ולדפוסים", אומרת טאומה. "בעבר קמעונאות הייתה די חדגונית. היום אנחנו משתמשים בהרבה יותר צבע בבתים מאשר בשנות ה-50'".

מותג הריהוט השוויצרי Vitra מינה לאחרונה את המעצבת ההולנדית הלה יונגריוס לנהל את ספריית הצבע והמשטח בחברה. הגדרת התפקיד שלה הוא לרענן את העיצובים הקלאסיים של החברה באמצעות חומר וצבע. הפירות הראשונים של עבודתה נחשפו השנה ביריד הרהיטים במילאנו: עיצובים של גדולי העיצוב ממחצית המאה שעברה – חלוצים בתחומם כמו צ'רלס וריי איימס, ז'אן פרובה וג'ורג' נלסון – הוצגו מחדש בצבעים ובחומרים עדכניים.

מותג הריהוט השוויצרי Vitra מינה לאחרונה את המעצבת ההולנדית הלה יונגריוס לנהל את ספריית הצבע והמשטח בחברה. הגדרת התפקיד שלה הוא לרענן את העיצובים הקלאסיים של החברה באמצעות חומר וצבע. הפירות הראשונים של עבודתה נחשפו השנה ביריד הרהיטים במילאנו: עיצובים של גדולי העיצוב ממחצית המאה שעברה – חלוצים בתחומם כמו צ'רלס וריי איימס, ז'אן פרובה וג'ורג' נלסון – הוצגו מחדש בצבעים ובחומרים עדכניים.
"ההתאמות הללו מוסיפות עניין ללקוח", מסבירה ויפולה מ-Iittala, "אבל הן מוסיפות עניין גם לנו, היצרנים. המחשבה מחדש על הצבעים, החומרים והגדלים של המוצרים שלנו מונעת מאיתנו להיקלע לקיבעון מחשבתי. זה פשוט מונע שגרה". Iittala משחררת מחדש את כל המוצרים הקלאסיים שלה מידי שנה, כל פעם עם טוויסט קצת אחר.

בתחום הריהוט, הרביזיות הללו נוטות להתמקד בגימור. "אנחנו דבקים בגדלים המקוריים בגלל שאנחנו מאמינים שזה חלק מהיושרה הפנימית של העיצוב", אומר אדוארד טראדו, יו"ר המותג הבריטי Ercol. "מה שכן, אנחנו משתמשים בצבע כדי להעמיד את הפריט הקלאסי בשורה אחת עם פריטים עכשוויים". טראדו מוסר שהקולקציה Ercol Originals – שיצאה לשוק ב-2007 וכללה רהיטים משנות ה-1950 שעוצבו בידי מייסד המותג לוסיאן ארקולני – הייתה הצלחה מסחרית מסחררת.

בכורה מאוחרת

כמובן, לא מעט עיצובים שנחשבים היום לאיקונים היוו בשעתם היפה אתגר לא קטן מבחינת אמצעי הייצור. היום ניתן לייצר עיצובים פורצי דרך שכאלה כך שיהיו מדויקים, שימושיים וזולים מאי פעם. למעשה, חלק מהעיצובים האלה היו אוונגרדיים עד כדי כך, שהם נפלו די מהר מקו הייצור – או שלא עלו עליו מלכתחילה. במקרה כזה, ייצור של עיצוב "קלאסי" יהיה בבחינת חדשנות גמורה עבור הצרכן.

כך, למשל, כאשר המעצבים האמריקאיים צ'רלס וריי איימס יצרו ב-1950 את כיסא הפלסטיק המפורסם שלהם Molded Plastic Chair עבור היצרן האמריקאי Herman Miller, המטרה המקורית שלהם הייתה בכלל ליצור כיסא זול ועמיד מעץ – אלא שציפוי הדיקט לא עמד בעיצוב העגלגל של זוג המעצבים. בלית ברירה הזוג עבר להשתמש בחומר חדש: פיברגלס. 

אבל זה לא סוף הסיפור: היום, היצרן האמריקאי Herman Miller עובד עם היצרן הגרמני Reholz, שמשתמש במדפסות תלת מימד על מנת לעגל את הציפוי מבלי לשבור את הדיקט. בדיוק כמו שהאיימסים רצו. כך קרה שתהליך מורכב של חיתוך העץ והדבקתו מחדש הביא ליציאתו לשוק של ה-Molded Wood Side Chair המקורי, 63 שנה אחרי ששורטט לראשונה בידי צ'רלס וריי איימס.

תמונות באדיבות אתר stylus

Posted on

קומיקס, קאמפ ורטרו

משחקים דומים על קאמפ אפשר למצוא ברשת המספרות הסלובנית YMS בעיצוב זוג המעצבים Kitsh Nitsch. סניפי הרשת הם חללים בהירים מאוד המעוצבים בסגנון חללי של שנות השמונים. הרשת מתהדרת בעומס חזותי היפר-גרפי שנוצר מניגודי צבעים חריפים של אדום, ורוד וצהוב בדפוסים עקומים ומקוטעים, וברהיטים בסגנון אמנות פוסט מודרנית בכלל ותנועת העיצוב "קבוצת ממפיס" בפרט. כמובן, העומס הצעקני הזה פונה לקהל היעד של הרשת: בני נוער נון-קונפורמיסטים עם אובססיית רטרו – כלומר, היפסטרים.

לעבוד בקומיקס

אבל עם כל הכבוד לעיצוב היפסטרי, את שיאי הקאמפ שובר מיצב האמנות A Real Life Agency at Work של המעצבת הגרפית הבריטית אמילי פורגוט, בשיתוף פעולה עם אמן התלת-מימד לורי די. המיצב, אשר נוצר עבור משרד הפרסום Wieden + Kennedy כחלק מסדרת עבודות שהזמין המשרד הלונדוני במסגרת הפרויקט Hello Neighbour, נוד להציג את העבודה היצירתית של משרדים בלונדון לעיני העוברים ושבים.

אבל למה להציג את העבודה האמיתית כשאפשר להגזים קצת? מי שעובר בימים אלה ליד משרד הפרסום Wieden + Kennedy בלונדון יחשוב בוודאי שהמפרסמים אינם אלא דמויות קומיקס שעובדות במשרד קרטוני, דו-מימדי, בשחור ולבן. החפצים במשרד, ובמיוחד האלמנטים המכניים, מוגזמים כמו בסרט מצויר. כך, למשל, השפורפרת "קופצת" בגלל צלצול הטלפון, הדפים עפים מהארונית וערימת התיקיות מאיימת לקרוס בכל רגע.

 

אוטו גלידה שמשמש כתצוגת אופנה

מותג האופנה הלודוני House of Holland השיק הקיץ את "האוטו גלידה של מר קוויפי", אוטו גלידה שמציג מוצרי אקססוריז חדשים מסדרת הנקודות והפסים המפורסמת של הרשת. אוטו הגלידה של מר קוויפי מציג את סדרת הגלידה החדשה של המותג: בגדים בהשראת גלידות בפלאטות מוגזמות של צבעים בהירים מולבנים. בהתאם לכך, גם האוטו גלידה של מר קוויפי מציג חזות של ספריי צבע, וניל ודפוסים של נקודות משובבות נפש.

בנוסף לבגדים עצמים, באוטו אפשר לקנות נרתיקים לאייפון, כובעי בייסבול, משקפי שמש וצעיפים – מה שמאפשר ללקוחות חדשים להתחבר לאסתטיקה של המותג גם מבלי לקנות את הבגדים של House of Holland. ואפילו זוג משקפי שמש לא צריך לקנות כדי להפנים את ערכי המותג: מספיק לראות את האוטו גלידה של מר קוויפי נוסע בדרכים.

  תמונה באדיבות אתר Stylus

Posted on

הבתים החכמים והמקיימים בעולם

במקביל להשלמת הבית החכם בברלין, זרוע הדיור של ענקית המכוניות טויוטה חשפה את הבית החכם Since Asuie. כמו הבית הגרמני, גם מקבילו היפני מחולל יותר אנרגיה מכפי שהוא צורך, כשעודפי האנרגיה מתועלים לכלי רכב חשמליים או היברידיים. טיוטה מתכננת לייצר את מערכת האנרגיה הביתית בקנה מידה המוני ברחבי יפן.

ואילו המתחרה של טויוטה ניסאן, בשיתוף פעולה עם Nichicon Corporation, יצרה מערכת הפוכה בשם V2H – ראשי תיבות של Vehicle to House. הפעם, המכונית היא שמתדלקת את הבית: הנוהגים במכונית החשמלית של ניסאן יכולים להתקין את מערכת ה-EV Power Station מבית Nichicon על מנת להזין את ביתם בחשמל מהמכוניות החשמליות של ניסאן. במקרה חירום, המכונית תתדלק את הבית בחשמל ליומיים מלאים. השירות קונה לעצמו פופולאריות ביפן לאור פגעי מזג האוויר הקיצוניים ביפן בפרט והתחממות הגלובלית בכלל.

 

קיימות גמישה

יצרני בתים בבנייה טרומית החלו בשנים האחרונות לשלב טכנולוגיות מתקדמות בתהליך הבנייה על מנת להוזיל את עלויות הבנייה המקיימת.
באביב 2012 השיק משרד האדריכלים הדני Entileen, בשיתוף פעולה עם מומחית הבנייה הטרומית Facit Homes הבריטית, את Villa Asserbo: בנייה טרומית דיגיטלית. באמצעות כרסומת ממוחשבת, תוכנה עוצמתית במיוחד ו-800 דיקטים ברי קיימא, הבית, המבודד להפליא, "הודפס" בפחות מ-24 שעות. היתרונות ברורים: בנייה טרומית לפי דרישת הצרכן חוסכת עליות, מצמצמת פסולת ואינה מצריכה כל מכשור תעשייתי כבד.

פרדריק אגדרופ, שותף במשרד Eentileen, אומר שהמערכת המהפכנית יכולה "לחדור לשווקים במדינות עם מעט מאוד משאבים". כרגע עלויות הבנייה במערכת החדשה עומדות על 2,010 לירות סטרלינג למייל רבוע, בערך כמו עלות הבנייה הסטנדרטית של בית עץ בדנמרק, אבל אגדרופ מעריך שגרסאות עתידיות של המערכת יוזילו את העלויות ב-20% לפחות.

ירוק מבחוץ, חם מבפנים

Mobile Experience Laboratory, צוות חשיבה מבית MIT העוסק בקשר שבין אנשים, טכנולוגיות מידע ובנייה מקיימת, יחד עם Fondazione Bruno Kessler, ארגון מדעי איטלקי, השלימו בשנה שעברה את אב הטיפוס Connected Sustainable Home בטרנטו, איטליה.
במרכז הבית המקושר עומדת רשת ניתור ובקרה, שמאפשרת לדיירים שליטה מלאה על ביתם באמצעות ממשק מבוסס-טבלט, תוך כדי שהיא מווסתת את מזג האוויר בחלל באמצעות שלל חיישני לחות וטמפרטורה אלחוטיים – ותחנת מזג אוויר חיצונית. המידע הטרי משולב עם ידע היסטורי על תנאי מזג האוויר באזור, וכן עם מידע על העדפות הדיירים – בין אם אלו הובעו או נקלטו על ידי המערכת עצמה.

מערכת דומה אפשר למצוא ברוסיה, שם משרד האדריכלים Polygon Labs, יחד עם יזם הנדל"ן זגורודני פרואקט, חברו ליצרנית החלונות הדנית Velux Group. התוצאה היא ה-Active House: קהילה חדשה ומקיימת בפאתי מוסקבה. הבנייה, שנחשבת לירוקה ביותר ברוסיה כולה, כוללת מסכי מגע המאפשרים לדיירים לשלוט בטמפרטורה, בלחות וברמות ה-CO2 בחללים השונים של הבית, ולווסת את חלונות הגג בהתאם. החלונות צופו בציפוי מיוחד שמונע הצטברות של שלג, מה שמאפשר למערכת לשמור על חום פנימי גם במזג אוויר קיצוני של עד מינוס 30 מעלות.

 

תמונות באדיבות אתר stylus

Posted on

שמחה מקומית במאוריציוס

קרדיט לצילומים: Tekla Evelina Severin

מתוך רצון לתת ביטוי אותנטי למקום ולסייע לאורחי המלון ליצור קשר משמעותי עם תושבי המקום, וולאלאה מספרת שההבט החשוב ביותר בעבודתה היה לקבל השראה מהסביבה. היא חקרה את הסקאלה הצבעונית של הנוף הטבעי ושל הסביבה האנושית, והתרשמה במיוחד מהאופן שבו תושבי המקום צובעים את הבתים שלהם, כניגוד לטבע הטרופי שמסביב. כך, הסקאלה הצבעונית שהתקבלה מאזנת בין הגוונים הטבעיים לצבעוניות הפופ התוססת שמאפיינת את וולאלה, כולל השימוש החוזר במוטיב הפסים השחורים והלבנים.

המשחקיות והצבעוניות העשירה באו לידי ביטוי גם בשימוש נרחב בבדים, במרקמים, בטקסטורות ובמשחקים של אור וצל. ומכיוון שמאוריציוס היא מדינה מרוחקת מחומרי הגלם שאפשר למצוא במדינות מתועשות, היא הייתה צריכה לחשוב על חלופות מקומיות לחומרים שבהם רצתה להשתמש, שלא יינזקו מתנאי האקלים ומזג האוויר ששוכנים לחוף האוקינוס. 

Posted on

התחזית ל-2019: פנטזיה, אלקטרוניקה, אסקפיזם ו- MeToo#

תחזית הטרנדים ל-2019 שואבת מכל התהליכים המורכבים האלה, ומציעה סוגים שונים של התמודדות עם רוחות השינוי:

Dark Splendor

אל מול מציאות מטלטלת, עולה בנו צורך כמעט אינסטינקטיבי לברוח אל עולם של דמיון ופנטזיה, בו אנחנו בוראים את המציאות החדשה שנבחר. הסגנון מאופיין בהתרפקות דקדנטית על עולם האתמול, עם קריצה למה שנחשב בעולם הישן לסממנים של גבריות, למועדון ג'נטלמנים סגור: גימורי יוקרה ומידה של חשיבות וטקסיות, שאליהם מצטרפות נגיעות מודרניות. הצבעים כאן כהים, עמוקים, כמעט קודרים בסגנון פילם-נואר – אולי מתוך ביקורת מסוימת על הפטריארכיה.

Soft Serenity

גן עדן פרטי ואסקפיסטי אין כאן, רק רצון לקחת פסק זמן מההמולה, ליצור מרחב מחבק ומכיל ופשוט להירגע בתווך חמים ורגוע. בשונה מטרנד ה-Sounds of Silence שהצגנו ב-2018, הפעם הצורך בתחושה ביתית וברורה מתבטא בגוונים חמימים ובטקסטורות טבעיות.

Electric Dreams

אם זה העתיד – אז בואו נחגוג אותו. טרנד זה מאמץ את השינוי כרצוי, אפילו כנחשק. הוא אנרגטי, בולט, דיסהרמוני וגלובלי, כמו הגלילה בפיד הפייסבוק. הצבעים כאן בוהקים, כמעט מסנוורים מרוב התלהבות. הגימורים מבריקים וניאוניים, ואפילו הפלסטיק חוזר לקדמת הבמה.

Violently Happy

טרנד זה קושר את מהפכת ה-#MeToo עם טקסטורות נשיות שעד כה לא נתפסו כעיצוב עילי, כגון אריגה, טוויה וסריגה. ברוח האקטיביזם הפמיניסטי החזק, הוא עוצר ושואל שאלות נוקבות על העולם ועל התפקיד שלנו כמעצבי העולם. הצבעים כאן כמעט מתנגשים זה בזה, מתוך מטרה לאתגר את מה שנחשב ל"עיצוב נכון". גבולות העיצוב נדחקים לקצה והגדרת היפה מקבלת משמעות חדשה עם שימוש אחר בצורות, בצבעים, במידות ובפרופורציות.