Posted on

התחזית ל-2019: פנטזיה, אלקטרוניקה, אסקפיזם ו- MeToo#

תחזית הטרנדים ל-2019 שואבת מכל התהליכים המורכבים האלה, ומציעה סוגים שונים של התמודדות עם רוחות השינוי:

Dark Splendor

אל מול מציאות מטלטלת, עולה בנו צורך כמעט אינסטינקטיבי לברוח אל עולם של דמיון ופנטזיה, בו אנחנו בוראים את המציאות החדשה שנבחר. הסגנון מאופיין בהתרפקות דקדנטית על עולם האתמול, עם קריצה למה שנחשב בעולם הישן לסממנים של גבריות, למועדון ג'נטלמנים סגור: גימורי יוקרה ומידה של חשיבות וטקסיות, שאליהם מצטרפות נגיעות מודרניות. הצבעים כאן כהים, עמוקים, כמעט קודרים בסגנון פילם-נואר – אולי מתוך ביקורת מסוימת על הפטריארכיה.

Soft Serenity

גן עדן פרטי ואסקפיסטי אין כאן, רק רצון לקחת פסק זמן מההמולה, ליצור מרחב מחבק ומכיל ופשוט להירגע בתווך חמים ורגוע. בשונה מטרנד ה-Sounds of Silence שהצגנו ב-2018, הפעם הצורך בתחושה ביתית וברורה מתבטא בגוונים חמימים ובטקסטורות טבעיות.

Electric Dreams

אם זה העתיד – אז בואו נחגוג אותו. טרנד זה מאמץ את השינוי כרצוי, אפילו כנחשק. הוא אנרגטי, בולט, דיסהרמוני וגלובלי, כמו הגלילה בפיד הפייסבוק. הצבעים כאן בוהקים, כמעט מסנוורים מרוב התלהבות. הגימורים מבריקים וניאוניים, ואפילו הפלסטיק חוזר לקדמת הבמה.

Violently Happy

טרנד זה קושר את מהפכת ה-#MeToo עם טקסטורות נשיות שעד כה לא נתפסו כעיצוב עילי, כגון אריגה, טוויה וסריגה. ברוח האקטיביזם הפמיניסטי החזק, הוא עוצר ושואל שאלות נוקבות על העולם ועל התפקיד שלנו כמעצבי העולם. הצבעים כאן כמעט מתנגשים זה בזה, מתוך מטרה לאתגר את מה שנחשב ל"עיצוב נכון". גבולות העיצוב נדחקים לקצה והגדרת היפה מקבלת משמעות חדשה עם שימוש אחר בצורות, בצבעים, במידות ובפרופורציות.

Posted on

המדעים הרגישים

על העוקם

האם קו ישר הוא המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות? לא בטוח. Issey Miyake, מותג אופנה שיש המתארים אותם כפוטוריזם אלגנטי, מרבה לשלב בין טכנולוגיות חדשות לטכניקות ישנות – כאשר הגיאומטריה משמשת אותו כקו מנחה.
הקולקציה החדשה של Issey Miyake לסתיו/חורף 2014 משתמשת בטכניקות העיקום של מרטין ואריק דמיין, אב ובנו מ-MIT, האבא פרופסור למדעי המחשב, הבן אמן. יחד, הצמד המשפחתי הזה יוצר גלים שסוחפים אחריהם את כל עולם האופנה. השילוב של הדמיינים בין מתמטיקה שימושית לאוריגמי יוצר צורות גליות מורכבות שנראות כאילו הן הולכות ונפתחות בתנועה – שעה שהחומר עצמו נותר סטטי לגמרי.
פעם נוספת, מותג האופנה Issey Miyake מוכיח שמתמטיקה היא צורת אמנות.

פריחה דיגיטלית

ריצ'רד קלרקסון מעצב פרחים מורכבים, שפורחים ממש כמו פרחים אמיתיים, אלא שהם מודפסים במדפסת תלת-ממד.
החידושים האחרונים בטכנולוגיית הדפוס התלת-ממדי מאפשרים לקלרקסון להדפיס חומרים שונים בהדפסה אחת. המיצג האינטראקטיבי של קלרקסון, “Seamless Blossom”, בוחן את האפשרויות החדשות של הדפסת חומרים רכים לצד קשים. המיצג פועל על בסיס לחץ אוויר – מבלי להיעזר בחשמל, בחיישנים או במחשבים – ומאפשר למשתמש ללבלב את הפרחים באמצעות פמפום אוויר לעלי הכותרת.
אם מישהו עדיין לא מאמין שהעתיד נמצא בדפוס התלת-ממדי, האמנות ההיברידית, המקורית והיפיפייה של קלרקסון תשכנע אותו בכך: Richard Clarkson.

גיאומטריה קדושה

בעבודה MER KA BA, מבחר מהקולקציה שלהם לאביב/קיץ 2014 Ready to Wear Collection בשילוב עם עבודות וידאו שמוצגות במוזיאון היהודי, הקולקטיב העיצובי ThreeASFOUR חשף ממד חדש בגיאומטריה של היקום. הטריו הניו יורקי גבריאל עספור, עדי גיל ואנג'לה דונהאוזר יצרו קולקציה שמשקפת את מוצאיהם מלבנון, מישראל ומטג'יקיסטן – בהתאמה. כפלטפורמה להצגת הקולקציה, ThreeASFOUR שיתפו פעולה עם האדריכל ברדלי רותנברג ועם הסטודיו לעיצוב של כריסטיאן וסמן ביצירת חלל אינטראקטיבי של גיאומטריות קדושה, המזכיר בתי כנסת ומסגדים: www.thejewishmuseum.org, threeasfour.com.

כביש מהיר וחכם

המעצב והממציא דאן רוזגארדה, יחד עם Heijmans Infrastructure, הציגו לאחרונה את האבטיפוס הראשון ל-Smart Highway – שזכה בפרס קונספט העתיד הטוב ביותר בשבוע העיצוב ההולנדי.
באמצעות שימוש בטכנולוגיות העדכניות ביותר, רוזגארדה הציג תכנית לבניית כביש בטוח, חדשני ובר-קיימא. במקום להתמקד בחוויית הנהיגה במכונית, ההצעה המהפכנית מציעה להתמקד בכביש עצמו. מדובר בשילוב חכם של מספר עיצובים חדשניים כגון Glow-in-the-Dark Road, Dynamic Paint ו-Interactive Light. הולנד צפויה להשלים את בניית הכביש הראשון לפי העיצוב החדש בתוך חמש שנים: www.studioroosegaarde.net.

גרפיטי מים

פרויקט ה-Water Light Graffiti של אנטונין פורנאו, אמן אורח ב-Digitalarti Artlab, הוא שילוב מרענן בין מים, טכנולוגיה ואמנות במרחב הציבורי – גם יפה ופרוע, גם חדשני ודיגיטלי. מדובר באלפי נורות LED שנדלקות כשהן באות במגע עם מים. על מנת להדליק את הנורות, המשתמש יכול להשתמש במברשת רטובה, בתרסיס מים, בספוג ובכל דבר לח אחר. 
"זהו לוח מודעות שאינו מלכלך את המרחב הציבורי", מסביר פורנאו. "קיר שבאמצעותו ניתן לספר, לשתף ולחלוק את קסם העיר": Antonin Fourneau' web site.

נוף מקוצר

Landscape Abbreviated, מיצג של האמן הצעיר נובה יאנג, מוצג בימים אלה במרכז Wave Hill לתרבות ולגנים ציבוריים בברונקס, ניו יורק. במיצג יצר יאנג מבוך קינטי של גנים תלויים הנשלטים על ידי מכונות, במטרה להדגים כיצד התערבות פשוטה בתהליך מורכב עלולה להביא תוצאות בלתי צפויות.
התוצאה היא מטפורה נהדרת למזל ולגורל: Nova Jiang,Wave Hill.

באדיבות trendtablet.com.

Posted on

משפחה בהפרעה

שולחן לאפס (או לכל הבניין)

מסקר שערכה חברת Harris Interactive עולה כי כמעט 60% מהמשפחות האמריקאיות אוכלות יחד על בסיס קבוע. סקר אחר, גם כן של Group Hartman, קובע כי 80% מהארוחות המשפחתיות בארה"ב נערכות בלי ילדים – נתון שרק ב-2010 עמד על 72%.הקורבן המיידי של הטרנדים האלה הוא, כמובן, חדר האוכל. דו"ח של Lloyds Bank Home Insurance קובע כי רק 5% מהבריטים אוכלים כל ארוחה בשולחן האוכל, 13% נסובים לשולחן פעם ביום ו-26% רק פעם או פעמיים בשנה. 30% מהבריטים משתמשים בשולחן האוכל רק כמה פעמים בשנה, ול-3% מהם כלל אין שולחן אוכל.

תמונה באדיבות אתר Stylus

במקום חדר האוכל, המטבח הפך להיות היעד המועדף על הסועדים. "מבחינה היסטורית", אומרת מלני בקה-הנסן, היסטוריונית של בתים, "המטבח היה חדר מוקצה, שנדחק לירכתי הבית ושימש בעיקר את המשרתים. כיום המטבח הוא החלל המשותף החשוב בדירה המודרנית". המטבח הפתוח, שבשנים האחרונות נוהגים לצרף לו קונסולות משחק, מכונות קפה וטלוויזיות, הופך למוקד הבית.

תמונה באדיבות אתר Stylus

טרנד נוסף הוא חדר האוכל המשותף. בטורונטו ובקולומביה הבריטית, קנדה, Concord Pacific מציעה לדיירים בבתים משותפים חדר אוכל ייעודי שניתן להזמין מראש. חדר האוכל מאובזר במטבח משוכלל ובר, ויכול לפתוח שולחן לעשרות סועדים. בטוקיו, ה-Wine Apartment הוא בית דירות לאוהבי יין, שמציע מרתף יין ובר משותף, ובפיניקס, אריזונה, 452 בתים חולקים 650 דונם של חווה אורגנית. עבור אלה שאינם גרים בצמוד קרקע, עוד ועוד תושבי ערים מרחבי העולם מגדלים ירקות על גג הבניין.

לאכול, לעבוד, לשחק

הלחם המילים החדש Coffice – שילוב של בית קפה ומשרד – מבטא את הצורך הגובר בבתי קפה שמשמשים כמשרדים לעת מוצא. אבל עם השנים אותם פרילנסים שעובדים מהבית מביאים ילדים לעולם, ועכשיו הם זקוקים לחלל שיהיה גם בית קפה, גם משרד וגם גנון.

Posted on

אסקפיזם מתוק

אפקט השוקולד?

ב-2008 טבע מותג הקוסמטיקה האמריקאי את המושג "אפקט הליפסטיק", המתאר עלייה במכירות הליפסטיק בזמנים של מיתון כלכלי: מאחר שהוא אינו מרשה לעצמו להתבשם במוצרי יוקרה גדולים ויקרים, הצרכן בזמן מיתון מפנק את עצמו במוצרי יוקרה קטנים יותר, כמו ליפסטיק.

כעת נרשם אפקט דומה בתחום המאפים והממתקים הקטנים. לפי סקר שערכה התאחדות הקונדיטורים האמריקאי, תעשיית הקונדיטוריה כולה גדלה ב-2013 לשיא של 33.6 מיליארד דולר בארה"ב, ומכירות השוקולד לבדן גדלו ב-3.6% מאז 2012.

לכן אין זה פלא שיותר ויותר מותגי בוטיק של מגדנות קטנות משדרגים את החלל הקמעונאי שלהם לחללים המזכירים חנויות אופנה, תכשיטים ואביזרים. על ידי קריצה קטנה ליוקרה, הקונדיטוריות עונות על צורך הצרכן לצרוך מוצר יקר ויוקרתי – אבל מבלי לשלם יותר מידי.

שקיפות קמעונאית

קונדיטוריות רבות, המבקשות להעניק לצרכן חוויית קנייה מסקרנת יותר, פותחות את המטבחים – וחושפות את הקלפים לצרכן. כך, למשל, הסטודיו היפני Schemata Architects התקין זכוכית בין המטבח לחלל הקמעונאי בקונדיטוריה הספרדית Papabubble ביוקוהמה, יפן, על מנת שהלקוחות יוכלו לחזות במו עיניהם בפלא רקיחת הממתקים. ואילו הקונדיטוריה הלונדונית Spun Candy גם אופה את מגדנותיה לעיני לקוחותיה – וגם מציעה להם להירשם לקורסים בקונדיטוריה שנערכים בחנות.

מנת הסוכר היומית

אבל לא כולם, ובמיוחד לא הצעירים הממהרים תמיד, רוצים לעצור ולהציץ למטבח. לכן צומח טרנד הפוך, שמנסה להפוך את המתוקים מחטאים נדירים שמצריכים ביקור בחנות – למנות סוכר יומיות שאפשר לקנות על הדרך. דוגמא טובה לכך היא חנות השוקולד 100% Chocolate Café בטוקיו, שמציעה מסלול דרייב אין וטייק אווי בחזית החנות.

ואילו Candy Meister Van בוונקובר, קנדה, המתמחה בדברי מתיקה גרמניים, אינו אלא אוטו ממתקים הנוסע ברחבי העיר בדומה לאוטו גלידה הזכור לטובה. אפליקציה מאפשרת לצרכנים לעקוב אחר מסלול המשאית, ובכך לפגוש בה פעם או פעמיים ביום, בדרך לעבודה או בדרך הביתה.

 

העוגית כתכשיט

אסטרטגיה הפוכה לאסטרטגיית ה-grab-and-go באה להשהות את הצרכן בחלל על ידי שימוש במוטיבים מחנויות אופנת עילית ותכשיטי יוקרה – ואפילו מגלריות אמנות ומועדוני לילה. Theurel&Thomas, קונדיטוריית בוטיק במונטריי, מקסיקו, מזכירה חנות תכשיטים יותר מאשר חנות עוגיות: בחלון הראווה מוצגים לראווה מקרוּנים בתיבות זכוכית, כמו יהלומים יקרים.

אסטרטגיה הפוכה לאסטרטגיית ה-grab-and-go באה להשהות את הצרכן בחלל על ידי שימוש במוטיבים מחנויות אופנת עילית ותכשיטי יוקרה – ואפילו מגלריות אמנות ומועדוני לילה. Theurel&Thomas, קונדיטוריית בוטיק במונטריי, מקסיקו, מזכירה חנות תכשיטים יותר מאשר חנות עוגיות: בחלון הראווה מוצגים לראווה מקרוּנים בתיבות זכוכית, כמו יהלומים יקרים.

 

נפלאות הילדות ונפלאות המדע

קונדיטוריות המנצלות את הקשר הברור בין דברי מתיקה לילדות מציעות ללקוחות חוויה היפר-משחקית בסגנון "וילי וונקה ומפעל השוקולד", ואילו קונדיטוריות אחרות מנצלות את הטרנד המדעי-טכנולוגי – שבאווירה הנכונה יכול להתגלות כפלאי לא פחות.

כך, למשל, בוטיק הפטיסרי המקסיקני Cioccolato משתמש בצבעים בהירים, חלקם צבעי שוקולד אקריליים ה"נוטפים" מהמדפים, כדי לעורר אסוציאציות של לונה פארק. אסטרטגיה עיצובית דומה אפשר למצוא בגלידרייה התאילנדית Once Upon A Cream, שמשתמשת בפרטי נחושת לצד צבעי פסטל בהירים כדי להחזיר את הלקוחות לילדות – אבל גם להזכיר להם תדיר שעשיית גלידה היא לא פחות מאשר מדע.

דוגמא קיצונית עוד יותר היא פארק השעשועים של מותג השוקולד האמריקאי הרשיז, שנפתח ביוני השנה בחנות הדגל של המותג במלון ניו יורק-ניו יורק בלאס וגאס. בפארק השעשועים ניתן למצוא לא פחות מ-800 סוגים של ממתקים, לרבות פסלי שוקולד ענקיים של בניין האמפייר סטייט, פסל החירות – וסתם חטיף שוקולד של הרשיז בגובה 25 מטרים.

תמונות באדיבות אתר stylus

Posted on

קפל, קמט ורכך

החידוש הגדול הוא הגלישה לעולמות העיצוב. עיצוב תעשייתי בכלל, ועיצוב רהיטים בפרט, עובר בימים אלה רנסנס של משחק ודמיון שמאתגר את תפיסת הלקוח ומזין צורות ומסגרות חדשות של עבודות אמנות וצילום מוצרים. המעצבים האמריקאים וויל בריינט ואריק טריין מציגים רהיטים כיצירות אמנות צבעוניות ומתעתעות. דבר אחד ברור ברהיטים הללו: הייצוג האמנותי שלהם מקבל בכורה על פני ערכים כמו פונקציונליות.

דוגמא אחרת לקיפול החדש היא Sosia מבית המעצב האיטלקי עמנואל מג'יני – קולקציה של ריהוט גמיש, רך ומקופל כדבעי. הרהיטים אינם אלא "בלוקים" מרופדים, כלומר ריבועי ריפוד אותם ניתן להפוך לזוג כורסאות, לספה זוגית ואפילו למיטה זוגית. את יריעת הבד הגדולה של Sosia אפשר לקפל לידי מסעד יד אחד, או לפרוש על פני מרחב שלם ואינטימי – למקרה שרוצים להתחבא ממשהו.

 

קליפות רכות

מגמה נוספת בטרנד הרך היא שימוש מפתיע בחומרים רכים וגמישים במקום בחומרים קשים וקשיחים – מה שיוצר רהיטים קלים יותר וקלילים יותר, שמרככים את החלל אותו. איפה שפעם היה עץ ומתכנת, היום אנחנו רואים יותר ויותר חומרים מפתיעים כמו קצף ולטקס.
מי שמדגים יפה את המגמה הזו הוא הסטודיו הדני Dewi van de Klomp, שיצר את הכיסוי Moody Bag: כיסוי שניתן למשוך אותו מעל למסגרת כיסא קיימת בשביל לקבל חוויה חד-פעמית – אך גם רגועה ונונשלנטית – של ריפוד.

דוגמא נוספת למגמה זו היא Flex – סדרת תאי אחסון מסיליקון מבית המעצב הסלובקי תומאס קרל. הסיליקון הופך את התאים לרכים למגע, ואילו את המכסים – שמחוברים לתאי האחסון רק מצדם האחד – אפשר פשוט לקלף, כמו בננה.

הגיאומטריה של החומרים הרכים

דפוסים גיאומטריים במוצרים קשיחים הוא לא טרנד חדש במיוחד, אבל לאחרונה מעצבים החלו להשתמש בדפוסים גיאומטריים גם בחומרים רכים כמו נייר ובד. דפוסים פשוטים בצורת משולשים מוסיפים נופח גמיש לחומר הקשיח, בשעה שקמטים מתוחכמים יותר מאפשרים לקפל או למתוח את המשטח כולו כמו אקורדיון.

כך, למשל, המעצבת הגרמנייה אלייזה שטרוזיק מאתגרת את הדיכוטומיה המקובלת בין חומרים רכים לקשים על ידי יצירת משטחים מעץ שנעים כמו בד: משולשים מעץ מיושמים על טקסטיל, מה שיוצר דפוס גיאומטרי גמיש, משוחרר ומפתיע.

וכאילו זה לא מספיק משולשים, קריסטוף גובראן, סטודנט בבית הספר השוויצרי לעיצוב ECAL פיתח דרך מקורית ופשוטה והפליא ליצור דפוסים גיאומטריים על נייר – והכל DYI. איך הוא עושה את זה? פשוט, עם מדפסת הזרקת דיו סטנדרטית: הדפוסים הרצויים מודפסים על הנייר עם דיו מדולל במים, וכאשר החלקים הרטובים מתייבשים, הנייר מתכווץ – ודפוס תלת-מימדי מופיע.

תמונות באדיבות אתר stylus

Posted on

עולם סופר-סוריאליסטי

החידוש הגדול הוא הגלישה לעולמות העיצוב. עיצוב תעשייתי בכלל, ועיצוב רהיטים בפרט, עובר בימים אלה רנסנס של משחק ודמיון שמאתגר את תפיסת הלקוח ומזין צורות ומסגרות חדשות של עבודות אמנות וצילום מוצרים. המעצבים האמריקאים וויל בריינט ואריק טריין מציגים רהיטים כיצירות אמנות צבעוניות ומתעתעות. דבר אחד ברור ברהיטים הללו: הייצוג האמנותי שלהם מקבל בכורה על פני ערכים כמו פונקציונליות.

בתחום העיצוב התעשייתי, הרהיטים המפוסלים מבית המעצב הגרפי קנט פון סקרה הנורווגי גובלים ביצירות אמנות של ממש. העבודות הסכמטיות-למחצה עשויות מבלוקים משונים למראה שהם עצמם עשויים מחומרים מטעים: פלסטיק מייצג שיש, עץ לבוד מתחזה לעץ וכך הלאה. ואילו בסן פרנסיסקו, סטודיו העיצוב Al Que Quiere עובד עם עץ ושיש אמיתיים – רק בתנוחות ובשימושים משונים – בשביל להשיג את אותו אפקט שלא-מהעולם-הזה.

חללים

אבל הטכנולוגיה השתכללה עד כדי כך, שהמחשות היפר-ריאליסטיות הופכות זהות לגמרי מתמונות אמיתיות כאשר מוסיפים לתמונות הללו משהו מפגמי העולם הזה, כגון שריטות בחלון. צילומי האווירה החדשים רודפים את השוהה בחלל ומוסיפים מימד חלומי – בין אם להדהוד דיגיטלי של אובייקטים אמיתיים ובין לאובייקטים אמיתיים בחלל.

אבל האדריכל האיטלקי אנטונינו קרדילו מציג את האסתטיקה הסוריאליסטית הזו באופן פיזי לגמרי בפרויקט House of Dust ברומא: קירות טיח בטקסטורות גסות עומדות בניגוד לקירות החלקים ולרצפות העץ המלוטשות, שנצבעו בגוון ורוד חיוור וחלומי. בחדר האמבטיה, מקלחת גלילית מוסתרת מאחורי וילון רפאים לבן. העץ הטבעי והרקע הלבן הופכים לסוריאליסטיים כשמוסיפים להם או מנגידים אותם עם צבע חזק אחד –ואז מאירים את כל התמונה המשונה הזו בתאורה רכה.

 

חללים מסחריים

שתי יוצרות בולטות שעושות בימים אלה גלים בתחום העיצוב הקמעונאי הן המעצבת שרה פארקר והצלמת אלייזה. שתיהן פועלות בלונדון, וחשוב מכך: לשתיהן יש עין מיוחדת לקומפוזיציה, לפרטי פרטים ולשימוש ייחודי בצבע על מנת להציג מוצרים ביעילות. פארקר בונה מתלים נקיים, צבעוניים ומוזרים למראה, ותולה עליהן את התמונות שצילמה אלייזה – יחד עם הבגדים האמיתיים וכל מיני חלקי תפאורה כמו כובעים משונים ומקלות הליכה. התוצאה היא משהו בין תמונה סוריאליסטית, מתלה תצוגה ויצירת אמנות דיגיטלית. מבולבלים? טוב מאוד.

תמונות באדיבות אתר stylus

Posted on

אדם-מכונה-מותג

IDC חוזה ששוק הטבלטים העולמי יעקוף את שוק ה-PC כבר בשנת 2015, מה שמעיד על "שינוי משמעותי בגישת הצרכן למחשבים בפרט, ולמערכות ההפעלה שמתפעלות אותם בכלל". בטווח הקצר, פירושו של דבר מעבר חד ממחשבים אישיים למכשירים ניידים כמו טבלטים, טלפונים חכמים ומחשבים לבישים. בטווח הארוך, פירושו של דבר שרגע הטמעת המחשב באדם מתקרב – ובצעדי ענק. המנצחים בתחרות הזו יהיו אותם עיצובים טכנולוגיים שיצליחו לחבק את סך כל ההתנהגויות האנושיות במכשירים חכמים, כלומר לצאת מהקופסה השחורה בחדר ולהיכנס למחזור הלייף סטייל.

 

מחשבים לבישים, מותגים מחיקים

קליי הברט, מנכ"ל רשת שיתוף הסרטונים Spindows, חוזה כי "הטכנולוגיה תהפוך להמשך ישיר שלנו". עוד ועוד עדויות מצביעות על כך שטכנולוגיה לבישה היא העתיד, וגוף האדם – שדה הקרב העתידי של חברות הטכנולוגיה. Juniper Research, שחוקרת את שוק הסלולרי בבריטניה, טוענת כי 2014 תהיה שנת קו פרשת המים עבור מכשירים לבישים, וחוזה כי שוק המכשירים הלבישים יצמח לידי 1.5 מיליארד דולר – כלומר כמעט יכפיל את עצמו בשנתיים גם מרי מיקר, אנליסטית בחברת גיוס ההון KPCB, סבורה שטכנולוגיה לבישה היא עתיד שוק הטכנולוגיה. במהדורה האחרונה של סקר הטרנדים האינטרנטיים של KPCB, שפורסם במאי השנה, מיקר כתבה שמחשבים לבישים "חודרים לשוק מהר וחזק", ואילו טים קוק, מנכ"ל ענקית הטכנולוגיה אפל, רואה במחשבים הלבישים "ענף נוסף" של עידן הפוסט PC.

 

אבל עם כל הכבוד ליצרנים, לצרכנים יש רגשות מעורבים לגבי מחשבים לבישים כמו Google Glass. יותר ויותר צרכנים מביעים דאגה מחדירה של מדינות וחברות מסחריות לפרטיותם, וכמעט שני שליש מסך כל הצרכנים בארה"ב ובבריטניה השיבו לסקר שערכה חברת מחשוב הענן Rackspace שיש להסדיר את המחשבים הלבישים בחוק. אחד מכל חמישה הציע לאסור אותם בחוק כליל.

פוסטר מייעץ למותגים שרוצים להיכנס לשוק המחשבים הלבישים להצטוות למותגים שכבר זכו לאמון הציבור – ולגופו. לאפל, למשל, הוא מציע לחבור למותג השעונים רולקס או למותג התיקים אלסטופלסט. "הדרך הכי קלה להגיע לגוף הצרכן", אומר פוסטר, "היא פשוט לקנות את דרכך לשם באמצעות מותג ביניים".

רוהיט טלוור, מייסד קבוצת החשיבה הלונדונית Fast Future, טוען שהבעיה עם זיווג שכזה תהיה בהסתרת המותג הטכנולוגי. "ככל שהטכנולוגיה תהיה יותר לבישה ויומיומית, כך מטבע הדברים המותג יבלע במכשיר". כדי להימנע מכך, טלוור מציע שני כלים לשמירה על ייחודיות המותג בעולם הטכנולוגיה הלבישה: ראשית, יש לשמור על נוכחות מתמדת בשוק האפליקציות למוצר שלך, כך שגם אם המוצר עצמו "יבלע" בעגיל – מותג החברה עדיין יהיה בולט כתמיד באפליקציה שמפעילה את העגיל הממוחשב.

מיטב המוחות

בשנים האחרונות חלה התקדמות אדירה בממשקי מוח-מחשב, שכבר היום מאפשרים לסובלים מנכויות ומפגיעות נוירולוגיות לנהוג במכונית או לשתות כוס קפה – והכל בכוח המחשבה. 

אבל שליטה מכנית בכוח המחשבה היא כבר מזמן לא המטרה היחידה של הממשקים הללו. יותר ויותר מהנדסים, מעצבים ואפילו מותגים משתמשים בממשקים החדשים כדי לעודד ולהפגין יצירתיות. כך, למשל, ביוני השנה פרסם מותג הוודקה סמירנוף שיר שהולחן כולו על ידי המרת גלי המוח של שלושה מעריצים של המותג, הסובלים משיתוק מוחי, לגלי קול.

דוגמה יצירתית אחרת היא המיצג Cerebral Hut של הארכיטקט הטורקי גובנס אוזל. המיצג הקינטי, שהוצג ב-2012 בביאנלה לעיצוב באיסטנבול, מאפשר לצופה לשלוט בגבולות הפיזיים של סביבתו באמצעות כוח המחשבה בלבד. בכך הפך אוזל על פיה את ההנחה לפיה המרחב מעצב ומגביל את מחשבות האדם – אך לא להפך. "זה המיצג הראשון בעולם", אומר אוזל, "שבו הארכיטקטורה הפיזית מתעצבת לגמרי בכוח הרצון".

תמונות באדיבות אתר stylus

Posted on

טרנדים 2016: הטון העדכני של עולם העיצוב

"אפקט הבטון בעצם מחקה את טיח ערבה שהוצאנו לפני שנה וחצי", מסבירה יחיאב. "טיח הערבה הצליח כל כך, שקיבלנו עוד ועוד בקשות להוציא את האפקט הזה גם במוצר צבע, כך שיהיה מתאים ליישום על ידי יותר משתמשים. כל אחד יכולים ליישם את אפקט הבטון, גם צרכנים פרטיים. זהו צבע שמעניק לקיר מראה אורבני, עמוק צעיר של בטון חשוף. לא מדובר בצבע חלק בעל מראה אחיד, כפי שבטון חשוף אינו חלק או אחיד".

רוצים ללמוד איך מיישמים את אפקט הבטון?לחצו וצפו בסרטון