הרצון להשתמש בתוצרי הלוואי של הפעילות של מפעלי ים המלח, ולהפוך אותם לחומרי בניה, מלווה את ארז נאבי פנה בשבע השנים האחרונות, מפרויקט הגמר שלו בתואר השני באקדמיה לעיצוב באיינדהובן.
נאבי פנה, שעוסק רבות בחומרים ובתהליכים טבעיים – ובשנים האחרונות הוא אחד הנציגים הבולטים של העיצוב הטבעוני – הציג את תוצרי עבודתו בכמה מהזירות הבינלאומיות הנחשבות ביותר, ביניהן שבוע העיצוב באיינדהובן, מוזיאון העיצוב לונדון, המוזיאון הלאומי לעיצוב של ארצות הברית ומוזיאון העיצוב חולון.
במהלך סיור שקיבל באזור המפעלים, הוא גילה שבכל שנה שוקעים בבריכת האידוי של המפעל כ־20 מיליון טון של מלח. הוא התחיל בניסויים במטרה לחבר את הקריסטלים במהירות ובזול, וליצור מסה שיכולה להוות בסיס לתעשייה חדשה. הפתרון שהגיע אליו הוא שימוש באנרגיית השמש לחימום ויצירה של בלוקים ואריחים ממלח.
שבע שנים לאחר מכן, הטכנולוגיה שפיתח הגיעה לפסים מעשיים והוצגה בטריאנלה לעיצוב, אמנות ואדריכלות, שננעלה לאחרונה במלבורן (אוסטרליה). ״האדריכלות קוראת לנו לחפש חומרים חדשים ודרכים חדשות לבנות וליצור חללים״, הוא אומר. ״היה לי ברור שאני לא הולך לייצר תכשיטים מ־20 מיליון טון מלח ושצריך לחשוב בקנה מידה גדול יותר״.
האובייקטים שהיא מעצבת מורכבים מרצועות לבד שנשזרו כמו צמות, שיוצרות מערכות שקופות למחצה שיכולות לשמש כמחיצה בין חללים מבלי לאטום לחלוטין את החלל. כמוצר גמיש במיוחד, אפשר להשתמש במחיצות כמעט בכל נקודה בחלל כדי לתחום אזורי עבודה שונים בשטח פתוח.
כך, בטריאנלה הציג נאבי פנה מיצב, שהיווה מעין מדריך למשתמש בטכנולוגיה שפיתח, עם כל האפשרויות לשימוש במלח כחומר אדריכלי. המיצב נפתח במסך שמציג את בריכות האידוי. ממנו יצא סולם, שהציג את תהליך הקריסטליזציה במי הים, לצד סלע מבריכות האידוי שעבר קריסטליזציה במשך כמה עשורים.
חלקו האחד של הסלע נחתך ונשאר בצורה הטבעית שלו, מלבד פאזה אחת ישרה. חלקו השני כלל מדרגות שנחתכו ב־cnc, ובהמשך הוצגו בין השאר בלוקים לבנייה ממלח. בימים אלו נאבי פנה נמצא בתהליך רישום פטנט ליצור הבלוקים, ולדבריו הטכנולוגיה כבר נמצאת בשימוש.
